Same-Sex Marriage and Jewish Law: Time for a New Paradigm? (האיסור התנכ״י על יחסים חד מיניים: עת לחשיבה מחודשת?)

תקציר

In recent years the Supreme Court, as well as important segments of society, has come to accept and even celebrate same-sex relations that in the past, and for some still today, have generated contempt, hostility, and violence. This change in law and culture poses a unique challenge for those who are moved by the plight of gay people yet concomitantly feel bound by their religious convictions and therefore prevented from providing religious legitimacy to people who yearn to be part of their community. Professor Kalir meets this challenge by proposing that the Torah (and Jewish law), read in context, accepts homosexuality and treats gay people as equal members of the community. It does not plainly stigmatize and condemn them to the fringes of society, as people have previously thought on the basis of two verses in Leviticus. In a sophisticated, contextualized, and comprehensively-informed interpretation of the Levitical text, Kalir shows that a much more benign interpretation of the notorious verses in Leviticus is as plausible as (or more plausible than) the standard construction. In this new interpretation, the prohibition in Leviticus stigmatizes only one sort of homosexuality — that which occurs between members of the same extended family, i.e., incestuous homosexuality. שני פסוקים בספר ויקרא - הראשון בפרק י״ח, המתיימר לאסור על יחסים חד מיניים, והשני בפרק כ׳, המתיימר לקבוע עונש מוות בגינם - שימשו במשך למעלה מאלפיים שנה כבסיס הלכתי לאיסור המוחלט על יחסים הומוסוקסואליים. על גבי הבסיס הזה נוסח האיסור, המובן מאליו, על נישואים חד מניים. כתוצאה משני אלה, במשך אלפי שנים, נותרו יהודים (ויהודיות) רבים מחוץ למחנה. הם נודו, הושפלו, וסבלו בכל פן של חייהם, אך ורק בשל נטייתם המינית. בשנים האחרונות חלה הקלה בגישה המחמירה לגבי גברים ונשים אלה. כל הזרמים ביהדות - כולל הזרם הארותודוקסי המתון - מוכנים לקבלם כחברים בקהילה. רוב הזרמים, לבד מהזרם האורתודקסי,אף הכירו בזכותם להנשא. אבל גישות מקלות אלה - ואפילו הרשות להנשא - מעולם לא הרהרו אחר שני הפסוקים בויקרא. הטקסט הקצר, הגלום בשני פסוקים אלה, מעולם לא נבדק בקפידה. כעת, כשבתי משפט בכל העולם - בישראל ובארצות הברית במיוחד - החלו לחשוב מחדש על עקרונות כבוד האדם והשיוויון וישומם כלפי קהילת הלט״ב, מתעוררת השאלה האם צריך וניתן לשקול מחדש את האיסור התנכ״י על יחסים חד מניים. המאמר שלפנינו טוען שאכן אפשר וצריך לעשות זאת. שני הפסוקים ניתנים לפירוש כך שהם אינם אוסרים על יחסים חד מניים באופן כללי, אלא אוסרים רק על יחסים שכאלה בתוך המשפחה. התוצאה הפרשנית הזו מגיעה מתוך מהלך פרשני תלת-שלבי. ראשית, המאמר בוחן את עקרונות העל של הפרשנות התנכי״ת:כל אדם נברא בצלם (המניח גם את כבוד האדם וגם עקרון השויון), ו״לא בשמיים היא״ (האפשרות לפרשנות חדשנית). שנית, המאמר בוחן את פרשנות ספר ויקרא באופן כללי, ושל פרק י״ח באופן פרטני, ומגיע למסקנה שמדובר באיסורים על התנהגות מינית בתוך המשפחה. לבסוף, המאמר בוחן את פסוק כ״ב בפרק מתוך הקשרו, ומסיק כי בסוף הפרק, לאחר פירוט כל הנשים הנאסרות לגבר בתוך המשפחה, מופיע איסור כללי על גבר כלפי כל גבר אחר במשפחתו. הסיבה לכך ברורה - בימי התנ״ך דרו כל בני המשפחה תחת גג אחד, ופעלו כיחידת יצור אחת. כל מתח מיני בין שני בני היחידה היה מזיק לקיומה של יחידת היצור. כפי שהיום קיימים איסורים על יחסי מין בין מעבידים ושכירים במהלך יחסי העבודה, כך גם היה בתקופת התנ״ך. האיסור התייחס לשני המינים, אך פרט במיוחד את יחסי המין שהיו בסכנה מתמדת - בין גבר לנשים בסביבתו, ובין גבר לגברים אחרים. פירוש שכזה, שהוא בהחלט סביר מבחינת הקשרו ואשר הטקסט יכול לשאתו, ייתר את כל הצורך בהתרת הסבך ההלכתי הקשור באיסורים - הרבים מספור - הקשורים ביחסים חד מניים. הוא גם יסלול את הדרך להכרה הלכתית בנישואים חד מניים. לבסוף, וחשוב מכל, הוא יפסיק באחת את מנת הסבל וההתעללות שהיו מנת חלקם של יהודים בני קהילת הלהט״ב במשך אלפי שנים, ללא כל סיבה שהיא.