הממשק בין עיור לחקלאות ביישוב הערבי המתעייר: תפישת החקלאים

תקציר

תקציר בעברית:תהליך העיור המתפשט בקרב היישובים הערביים שנעשה בדרך כלל על בסיס בנייה עצמית ותוך גלישה של השטח הבנוי המתרחב אל תוך השטחים החקלאיים, משנה את צורת היישוב מבחינה דמוגרפית, פיסית וכלכלית, ומשנה את הבסיס הכלכלי מחקלאות לתעסוקה לא חקלאית. מטרת מאמר זה לבדוק את עמדותיהם של משקי הבית החקלאיים בהיבטים שונים של ממשק בין עיור לחקלאות, להגדיר את החסמים העומדים בפניהם ולהבין את אסטרטגיית ההישרדות של משקים אלה, להציג נתונים עדכניים ומהימנים על מצב החקלאות ועל משקי הבית החקלאיים על רקע התפשטות העיור בשלושה יישובים – באקה אל גרבייה, ג'ת וביר א-סיכה. במטרה לקבל מענה על סוגיות אלה בוצע סקר בין בעלי משקים חקלאיים ביישובים המתעיירים, כדי להבין את הלחץ של התפשטות העיור על הקרקע החקלאית וכן את קיומם של מחסומים כלכליים, חברתיים, מקומיים, מוסדיים ולאומיים לפיתוח חקלאי בר-קיימא. הסקר נבחר בגלל שני טעמים: האחד, הוא מאפשר להציג מאפיינים כלליים של משקי הבית החקלאיים בשלושת יישובי המחקר: חתכי גיל, מין, השכלה, עיסוק נוסף ורמת ההכנסה הממוצעת במשפחה. שנית, הוא חשוב כדי להבין את המאפיינים המרכזיים של החקלאות: סוג הפעילות החקלאית, משאבי הקרקע ושימושי הקרקע החקלאיים. ההנחה היא שבעיני החקלאים החקלאות היא עדיין מרכיב הכנסה חשוב עבור משקי הבית שהם מייצגים, והיא יכולה להיות בת-קיימא גם תחת לחצי העיור.