על כמה לשונות משותפים ופירושם

תקציר

פעמים רבות הצביעו הראשונים על האפשרות, שביטוי או מלה, שמשמעותם אחת במקום אחד, ואפילו במקומות רבים, תהיה להם משמעות אחרת במקום אחר. ברובם של החילופים הללו אין כפל-המשמעות תלוי במלים עצמן, אלא, כפי הטענה משמעותן משתנה לפי הנסיבות והקשר הדברים. כך משתנה קביעה הלכתית מפני שכאן היא מתייחסת למצב דברים אחד ושם – למצב אחר, אך משום מה בחר המנסח, כדי להגדיר את שתיהן, בהגדרה מסוימת אחת היכולה להתאים לשתי סדרות שונות של עובדות. רק במיעוטם של המקרים כפל-המשמעות נתלה במשמעות המילונית, העצמית, הכפולה שיש לאותן מילים. בשני המקרים הללו לרוב ודאי הוא, שבאמת לא הלשונות התחלפו, אלא הסוגיות עצמן מוחלפות. וגם אם אנו נדרשים לתירוץ הסתירה בדרך אחרת – שערי תירוצים לא ננעלו. ואכן, תירוצים כאלה מצויים לצעד הצעת הלשון המשותף. רק במיעוט שבמיעוט של המקרים נמצא, שהמשמעות הכפולה מוכחת באופן בלתי-תלוי בהבנתו של המקור הנתון בדיון. להלן אביא שש סוגיות, שיש בהן, במידה זו או אחרת, קשיים שנבעו מתוך שלמלים מסוימות יוחס דווקא הפירוש הבלתי-מתאים מתוך השניים שהן נושאות.