המיעוט הערבי, המיעוט החרדי והתיאוריה הרב תרבותית במדינה יהודית ודמוקרטית

תקציר

מאמר מבצע השוואה בין המיעוט הערבי למיעוט החרדי במדינת ישראל על מנת להשיג מטרה כפולה. מטרה אחת, תיאורטית, היא לבקר בעיות בתיאוריה הרב תרבותית הליברלית המקשות על ניתוח מדויק של מצבם של המיעוט הערבי והמיעוט החרדי בישראל. בהקשר זה אטען ראשית כי התיאוריה הרב תרבותית הליברלית מבוססת על ההנחה שהמדינה שהיא נשוא הדיון הרב תרבותי היא מדינה בעלת מבנה ליברל – דמוקרטי יציב וחזק והיא אינה מספקת כלים תיאורטיים להתמודדות עם תביעותיהם של מיעוטים במדינות דוגמת ישראל, בהן המבנה המשטרי חוקתי הוא מבנה ליברל דמוקרטי חלש. כתוצאה מכך, אין התיאוריה הרב תרבותית הליברלית מגלה רגישות מספקת לאופן בו המבנה המשטרי חוקתי בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית משפיע על מעמדם וכוחם של המיעוט החרדי והמיעוט הערבי. שנית, אטען שהתיאוריה הרב תרבותית הליברלית אינה מספקת מסגרת תיאורטית הולמת לבחינת היקף הזכויות שעל מדינה להעניק למיעוט לא ליברלי חזק, כמו המיעוט החרדי, במדינה בעלת מבנה ליברלי חלש, כמו ישראל, ובעיקר היכן שהמיעוט אינו מסתפק בדרישות לאוטונומיה פנימית, אלא מבקש לשנות באופן משמעותי את אופיה הליברלי של המדינה. שלישית, אטען כי התמקדותו של הניתוח הרב תרבותי במישור ההכרה אינה מספקת וכי על מנת לנתח כראוי את מצבם של מיעוטים ולעמוד על ההבדלים ביניהם יש לנתח את מצבם בשלושה מישורים נפרדים ומצטברים: מישור ההשתתפות הפוליטית, מישור החלוקה מחדש ומישור ההכרה, תוך שימת לב למבנה המשטרי חוקתי במדינה ולהשפעתו על כל אחד מהמישורים האמורים, ותוך בחינת מצבם המשפטי והעובדתי כאחד, שכן בחינת מצבם העובדתי עשויה לחשוף הבדלים משמעותיים שאינם באים לידי ביטוי ברור במצבם המשפטי. כמו כן, אטען כי שלוש הבעיות האמורות בתיאוריה הרב תרבותית הליברלית פוגעות לא רק ביכולת להשוות בין המיעוטים אלא גם ביכולת לבחון את התאמת תביעות המיעוט לעקרונות הצדק. לכן אטען כי על מנת להכריע באילו נסיבות יש לראות בתביעותיו של מיעוט תביעות צודקות עלינו להתמקד ברציונלים שבבסיס תיאורית הרב תרבותיות הליברלית אולם לנתח את צדקת תביעותיו של המיעוט באופן המאפשר לנו לקחת בחשבון הן את חולשת המשטר הליברלי והן את יכולתו של המיעוט להוסיף ולערערו. לשם כך, עלינו לבחון עד כמה תביעותיו של כל מיעוט עולות בקנה אחד עם הזכויות לחירות ולשוויון של המיעוט עצמו, של המיעוט שבתוך המיעוט, ושל שאר האוכלוסיה/קבוצות מיעוט אחרות, ועד כמה הן מזיקות לאינטרסים חיוניים של המדינה, ובעיקר לאינטרס בשימור המסגרת הליברלית, או מקדמות אותם. את כל האמור יש לבחון תוך שימת לב למבנה החוקתי משטרי במדינה, ולשלושת המישורים שנמנו לעיל הכרה, חלוקה מחדש והשתתפות פוליטית. מטרה שניה, מעשית, של המאמר היא לנתח את מצבם של המיעוט הערבי והמיעוט החרדי בהתאם למסגרת המוצעת, ולחשוף באמצעות ניתוח זה את ההבדלים העמוקים הקיימים בין המיעוטים הללו, מבחינת מצבם, מבחינת הגורמים לו, ומבחינת צדקת תביעותיהם, הבדלים אשר השיח הציבורי, ולעיתים אף השיח האקדמי, נוטים לטשטש ולהעלים.