הצנזורה ויצירת הישראלי החדש: המועצה לביקורת סרטים ומחזות והחרם על תיאטרון היידיש, 1949-1951 Censorship and the Creation of the New Israeli: The Film and Theatre Review Board and the Censorship of Yiddish Theatre, 1949-1951

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה, הראשון במסגרת פרויקט רחב יותר, פותח צוהר לעבודתה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות, גוף הצנזורה האמנותית החשוב ביותר בישראל בעשורים הראשונים לקיומה. מעמדה המונופוליסטי של המועצה הצריך שכל סרט או מחזה יובא לאישורה המוקדם, ועל כן הביא לשליטתה בנוף התרבותי בישראל. יחד עם זאת, כמעט כל הכתיבה על חופש הביטוי בישראל מתעלמת מפעילות המועצה בתקופה זו, ומסמנת את נקודת המוצא לדיון בפסקי הדין של שנות השמונים, שצמצמו את כוחה. ואולם, כדי להבין את אופן אסדרתו של חופש הביטוי בעשורים הראשונים, יש לזנוח את ההתמקדות בבית המשפט, ולבחון את המועצה עצמה באותה תקופה. באמצעות חומר ארכיוני, מאמר זה מבקש למלא חלל זה, ובתוך כך מעלה שלוש תרומות עיקריות. ראשית, המאמר מנתח, לראשונה, את המועצה על כלל היבטיה ואופני פעילותה. בפרט, המאמר עומד על הרכב המועצה, כוחה ומעמדה במערך השלטוני. שנית, המאמר מתמקד במקרה מבחן לעבודת המועצה: צנזורה על תיאטרון ישראלי ביידיש בין השנים 1949-1951, ומתאר כיצד המועצה נרתמה ואכפה צנזורה במטרה לבסס את שליטת העברית ולהביא לדחיקתה של אמנות שהיא תפסה כ"בנאלית וולגרית". שלישית, המאמר טוען כי במכלול זירות המועצה לא הפעילה שיקולים צנזוריאליים מסורתיים, אלא קידמה פרויקט אידיאולוגי של הבניית זהות ישראלית. החלטות המועצה ביקשו לכונן ולבסס זהות ישראלית חדשה, ובתוך כך לנתק את יהודי ישראל מכבליהם הגלותיים. מהלכים אלה התאפשרו, בין היתר, בזכות מעמדה של המועצה, עצמאותה, כוחה, וטענתה לייצוג הציבור הרחב. ההיסטוריוגרפיה של חופש הביטוי בישראל מעמידה במרכזה מספר מצומצם של פסקי דין חגיגיים על אודות חשיבותו. פסקי דין אלה אכן מייצגים היבט חשוב, אבל הם גם מכסים על מציאות אחרת של פעילות צנזוריאלית אינטנסיבית בעשורים הראשונים של המדינה החדשה, שבוצעה ללא מעורבות שיפוטית, בצילה, או תוך אישורה. חופש הביטוי כפי שאנו מכירים אותו כיום הוא יצירה מאוחרת בהתפתחות המשפטית הישראלית, והוא מנותק במידה רבה מהתפיסה ההיסטורית ומהמציאות העשירה של אסדרת ביטוי בישראל. מאמר זה מבקש אפוא לפתוח צוהר לאותה תקופה ובתוך כך "לסבך" את ההבנות הקיימות לגבי המועצה, בית המשפט העליון, וחופש הביטוי.