בין זכויות קבוצתיות למיעוט הערבי הנוכחות במרחב היהודי לבין זכויות קבוצתיות הנעדרות ממנו

תקציר

תקציר בעברית:לנוכח האופן השלילי שבו נתפסות זכויות קבוצתיות למיעוט הערבי בישראל, עולה השאלה מדוע בכל זאת מכירה ישראל בפועל במגוון זכויות קבוצתיות המחזקות את התרבות הערבית בישראל? טענתי המרכזית היא כי תשובה על שאלה זו מצריכה הבחנה בין זכויות קבוצתיות במרחב הפרטי לזכויות קבוצתיות במרחב הציבורי הישראלי הכללי. ככל שזכויות קבוצתיות באות לידי ביטוי במרחב הציבורי הישראלי המשותף ליהודים ולערבים, הן תהיינה שנויות יותר במחלוקת בקרב הציבור היהודי. ככל שהן תהיינה מוגבלות יותר למרחב הפרטי, הכולל רק את האוכלוסייה הערבית, הן תהיינה פחות שנויות במחלוקת בקרב הציבור היהודי. הדוגמא המובהקת ביותר לזכויות קבוצתיות במרחב הציבורי המשותף ליהודים ולערבים היא זכויות שפה מקיפות. היינו, זכויות שפה שמימושן כרוך בנראות של השפה הערבית במקומות ציבוריים המשותפים ליהודים ולערבים, כגון שלטי רחובות ושילוט כבישים, כיתוב בערבית באתרי אינטרנט של גופים המשרתים את כלל האוכלוסייה בישראל, כיתוב בערבית על סמלים של ערים ויישובים, שילוט על גבי אוטובוסים ותחנות אוטובוס, כריזה ברכבת וכו'...המאבק כנגד הכרה בזכויות שפה מקיפות כולל טיעונים על פגיעה במרכזיותה של השפה העברית המהווה חלק בלתי נפרד בדמותה היהודית של המדינה, וטיעונים אודות מעמדה הרעוע של השפה הערבית שנקבע כמעמד רשמי בדבר חקיקה ארכאי מזמן המנדט הבריטי, שאינו מפרט בדיוק את חובותיה של ישראל במימוש רשמיותה של השפה הערבית. דוגמא מובהקת לזכויות קבוצתיות במישור הפרטי, הכולל רק את האוכלוסייה הערבית, היא מערכת בתי הדין הדתיים. בתחום זה ניתנת אוטונומיה ותמיכה מקיפה לתרבות המיעוט. אין אנו שומעים טענות על כך שתמיכה מוסדית מקיפה זו פוגעת בערכיה היהודיים של מדינת ישראל. במסגרת הדיון אבקש להדגיש כי בניגוד לדעה הרווחת, זכויות קבוצתיות במרחב הציבורי המשותף ליהודים ולערבים מחד אינה פוגעת באופי היהודי של מדינת ישראל ומאידך מחזקת את אופייה הדמוקרטי. כך, למשל, תמיכה בשפה הערבית בישראל מעולם לא באה על חשבון תמיכה או שימוש בשפה העברית, ולכן אין חשש אמיתי לפגיעה באופייה היהודי של המדינה. לעומת זאת, יש סיכוי טוב שתמיכה מקיפה וקוהרנטית בשפה הערבית תחזק את המעמד האזרחי השולי שממנו סובלים ערביי ישראל, תוריד את רמת הניכור בין האוכלוסייה היהודית לערבית, תייצר גשר לשיח משותף בין הקבוצות, ותחזק את אופייה הדמוקרטי של ישראל. במקביל אבקש להצביע על כך שזכויות קבוצתיות למיעוט הערבי שמימושן נעשה בעיקר במרחב הפרטי, הכולל רק את האוכלוסייה הערבית, פוגעות מאוד בדמותה הדמוקרטית של ישראל. כאשר ניתנת אוטונומיה מקיפה לקבוצת מיעוט בתחום הדתי, היא בדרך כלל ניתנת לקבוצת הרוב בתוך המיעוט. היינו, לקבוצה החזקה בתוך קבוצת המיעוט שאמונה, כביכול, על עניינם של כל חברי קבוצת המיעוט. קבוצת הרוב בתוך קבוצת המיעוט בדרך כלל מעוניינת לשמר את כוחה. כדי לעשות זאת משתמשת קבוצת הרוב בתוך המיעוט באמצעים שונים שמטרתם ללכד את חברי קבוצת המיעוט. חלק מאמצעים אלה פוגעים באופן ברור בקבוצות המיעוט בתוך המיעוט כגון נשים וילדים. לנוכח הפגיעה בקבוצות מיעוט בתוך מיעוט, ראוי שהמשפט יתערב בפרשנותן ובדרכי מימושן של זכויות קבוצתיות במישור הפרטי. אצביע על פסק הדין בעניין פלונית, העוסק בסירובו של בית הדין השרעי למנות אישה לתפקיד בוררת, כדי להמחיש את ההשלכות החיוביות של התערבות כזו.