אקטיביזם שיפוטי בדיני חוזים

תקציר

שאלת האקטיביזם השיפוטי היא שאלה מרכזית במשפט הישראלי מזה שנים. יש לא מעט הגדרות למונח "אקטיביזם שיפוטי", אולם כמעט שאין התייחסות להשפעות של האקטיביזם השיפוטי בתחום דיני החוזים. השאלה הראשונה שנבחנה היא : האם אקטיביזם שיפוטי מתיישב עם תכליות דיני החוזים? התשובה הייתה שיש לבחון שאלה זו לאור תכליות דיני החוזים. לפיכך יש תחומים בהם יש הצדקה להתערבות שיפוטית, וזאת במיוחד בנושאים חשובים שלא הוסדרו בחקיקה. לעומת זאת, יש סוגיות שקשה להצדיק בהן את המגמה של התערבות שיפוטית העומדת בסתירה לתכליות דיני החזים: הרחבת הסעדים בגין חוסר תום לב במשא ומתן, העדפת דיני עשיית עושר ולא במשפט על פני דיני החוזים, צמצום דרישת המסויימות, ביטול הלכת שני השלבים בפרשנות חוזה, הרחבת עקרון תקנת הציבור כעילה להתערבות בחוזה. כל אלו הלכות שמשבשות את האיזון שבין רצון הצדדים לבין מידת ההתערבות הראויה של בית המשפט בחוזה. האקטיביזם השיפוטי בדיני החוזים הגיע לשיאו בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים וזאת מסיבות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות. מגמה זו לא עברה ללא ביקורת, ובשנות האלפיים נכרת החלשה בתוקף של האקטיביזם השיפוטי, מגמות של מתן משקל גדול יותר לפורמליזם בישראל ובארה"ב. הסיבות החברתיות שהובילו לאקטיביזם בשנות השמונים שוב אינן קיימות, ולפיכך יש החלשה במגמות של האקטיביזם השיפוטי. מסקנת המאמר היא שהיתה הגזמה באקטיביזם השיפוטי בדיני חוזים ולפיכך יש לצפות לצמצום מגמה זו, מטרה הניתנת להשגה.