מעבר לאיזונים ובלמים – הדיאלוג בין הרשויות כבסיס לשינוי חברתי

תקציר

תקציר בעברית:תיאוריית הפרדת הרשויות, או תיאורית האיזונים והבלמים, היא בעלת משקל רב בשיח האקדמי, ולה ביטוי בחוק ובפסיקה. המאמר מראה כי בחיי המעשה תיאוריה זו היא בעלת ערך מוגבל ככלי לתיאור המציאות, וכי בפועל, בישראל, הרשויות אינם נפרדות (מבחינת תחומי הסמכות בהן הן עוסקות) ואינן מאזנות זו את זו אלא במקרים חריגים ונדירים. בהמשך לכך, המאמר מראה כי מבחינה עיונית, אין סיבה להניח, כמקובל במסגרת שיח האיזונים והבלמים, כי רשות אחת מחוייבת יותר מרעותה לקידום שינוי חברתי והגנה על זכויות של קבוצות מוחלשות. משכך, אין להניח ששינוי מערך הכוחות שבין הרשויות (למשל תוך התמקדות בשאלת "בעל המילה האחרונה") יוביל בהכרח לשיפור או להרעה בהגנה על זכויות אדם. כחלופה, המאמר מראה כי מבחינה דסקרפטיבית כל שלוש הרשויות מעורבות, בדיאלוג משותף, בתהליך של גיבוש השיח הציבורי בסוגיות המדיניות העומדות על הפרק. במסגרת זאת, המאמר מערער על ההנחה הסמויה במודל המפורסם של פלסטינר, אייבל וסאראט (naming, blaming, clamming) שעל פיו הכוח לעצב של העוולה ולזהות את האחראים לה מצוי בידי הקבוצה המוחלשת, ומראה כי כל שלוש הרשויות מעורבות בהליך השיום, קביעת האחריות, ורק לבסוף בהליך קביעת הסעד המתאים. משכך, הניתוח הרווח, של רוזנברג, גביזון ואחרים של יכולת המשפט להוביל לשינוי חברתי, המתמקד בשלב הסעד בלבד, הוא ניתוח חסר, המתעלם מהרכיב המשמעותי לא פחות (ולמעשה משמעותי הרבה יותר) של עבודת הרשויות והדינמיקה ביניהן – הוא הרכיב של עיצוב השיח וזיהוי העוול. הבנה זו של הדינמיקה שבין הרשויות במסגרת הליכים של שינוי חברתי היא הבסיס לטענה הנורמטיבית במאמר. עיצוב ההליך התקין של הרשויות כמחייב התמודדות על "שאלת החוקתיות" (קרי, השאלה האם המדיניות עולה בקנה אחד עם המסגרת החוקתית של מדינת ישראל) ו-"שאלת ההשפעה" (קרי, השפעת המדיניות על קבוצות מוחלשות) יוביל את הרשויות, כל אחת באמצעות הכלים המסורים לה, לייצור ידע רלבנטי לבחינת וקידום שינוי חברתי. הרחבת הדיאלוג בין הרשויות, על ידי ביטול חסמים הקיימים כיום לדיאלוג זה, תאפשר החלפת ידע בין הרשויות וביקורת הדדית לא רק בשלב הסעד, אלא בשלב המקדמי של ייצור הידע, זיהוי הקבוצה המוחלשת ובחינת האחריות לפגיעה. המאמר מותיר לדיון עתידי את שני הרבדים הנוספים הנדרשים על מנת לקדם הגנה אפקטיבית על קבוצות מוחלשות – הנגשת הידע לציבור וקידום מעורבות של קבוצות מוחלשות בייצור הידע ובעיצוב המדיניות.