פרשנות תכליתית של המכרז הציבורי – מתודולוגיה Purposive Interpretation of Public Tenders

תקציר

תקציר בעברית:דיני המכרזים הציבוריים הכו שורש במשפט בישראל לפני למעלה מיובל. עם זאת, המכרז הציבורי נותר ללא כתיבה משמעותית המנחה כיצד יש לפרשו וכיצד יש לתת לו מובן. לשיטת הפרשנות התכליתית גישה אחידה. היא חלה על כל הטקסטים המשפטיים. בהתאם לזאת ניתן לפרש גם את המכרז הציבורי בצורה תכליתית. עמדה עקרונית זו מסמנת את היעד. אולם אין בנמצא "תכנית" או מתודולוגיה כיצד להשיגו בדרך הטובה ביותר. מאמר זה מבקש לנסות ולמלא חסר זה. תחילה המאמר דן במאפיינים המיוחדים של המכרז הציבורי. מצד אחד עקרונות המכרז הציבורי צמחו והתפתחו מתוך המשפט המנהלי על מנת להגשים את חובותיה של הרשות הציבורית. מצד שני במסגרת הליכי המכרז הציבורי משתכלל חוזה מכרז בין עורך המכרז ובין כל מציע במכרז. משכך טוען המאמר כי יש לתת משקל נכבד לתכלית האובייקטיבית של המכרז הציבורי כמו גם לתכליתו הסובייקטיבית. לאחר מכן המאמר דן במשמעות הלשונית של המכרז הציבורי ולשאלה כיצד מאפייניו משפיעים על עיצובה. חלק נכבד מהמאמר מוקדש לדיון בתכלית הסובייקטיבית ובתכלית האובייקטיבית של המכרז הציבורי. המאמר טוען שהתכלית הסובייקטיבית של המכרז הציבורי אינה מתגבשת אלא לאחר איתור כוונה שהיא משותפת לכל הצדדים למכרז, ועל דרך הכלל אין היא יכולה לשקף את התכלית הסופית של המכרז אם הדבר יוביל לפירוש בלתי סביר למכרז. מיד לאחר מכן דן המאמר בתכלית האובייקטיבית של המכרז הציבורי. המאמר עומד על חזקות התכלית הטיפוסית של המכרז הציבורי ועל דרך שימושן בהכוונת הפרשן אל תכליתו האובייקטיבית של המכרז. בחלק האחרון של המאמר מתקיים דיון בדבר האיזון בין התכלית הסובייקטיבית לתכלית האובייקטיבית של המכרז הציבורי, במקרה של התנגשות ביניהן. כמו כן, מתקיים דיון בכלל ברירת הדין במכרז הציבורי, לפיו, אם בקצה המהלך הפרשני עומדים לפני הפרשן שני פירושים סבירים, אז יש לבחור בפירוש הנוח יותר למציע.