על משמעות חובתו האתית של מגשר לנהוג ללא משוא פנים והצדקתה

תקציר

תקציר בעברית:חובת המגשר לקיים את הגישור ללא משוא פנים קבועה בתקנות בתי המשפט (גישור) ובכללי לשכת מגשרי ישראל. התקנות והכללים נועדו, בין היתר, לספק כללי התנהגות למגשרים ולכוון את התנהגותם. אלא שמקורות אלו מסתפקים בקביעת החובה, ללא הסבר או פירוט באשר למשמעותה. אפשר למצוא מידה מסוימת של הכוונה בכללי התנהגות למגשרים בעולם ובכתיבה העוסקת באי-משוא פנים בגישור, אולם מקורות אלו אינם מספקים תמונה אחידה וחסרים הצדקה נורמטיבית ברורה לניסוח החובה או לפרשנותה. המאמר מתייחס לתקנות הגישור ולכללי לשכת המגשרים כאל חלק מן האתיקה המקצועית של מגשרים בישראל, בוחן את משמעותה של חובת אי-משוא הפנים בגישור כחובה אתית של מגשרים ומציע הצדקה חדשנית למשמעותה. החידוש העיקרי במאמר נעוץ בשניים אלה: ראשית, בסקירה מקיפה של משמעותה של חובת אי-משוא הפנים בגישור ושנית, בהבנתה כחלק ממערכת יחסים אתית שבין המגשר כממלא תפקיד לבין הצדדים לגישור ולאור חובות של המגשר כלפי מקצוע הגישור וכלפי החברה. בחינה כזו טרם נערכה בספרות הגישור, והיא משקפת יישום של נקודת מבט תאורטית וביקורתית של אתיקה מקצועית למושג משוא הפנים. על פי גישה זו, השיח התאורטי של אתיקה מקצועית מספק כלים לניתוח סוגיות כגון סוגיית משוא הפנים ומאפשר גזירת מסקנות מן התפקיד המקצועי שממלא בעל התפקיד ומחובות הנובעות ממילוי התפקיד המקצועי כלפי הצדדים, כלפי המקצוע וכלפי הציבור. הניתוח המוצע במאמר מבסס תפיסה יחסית ומציאותית של חובת אי-משוא פנים כחלק ממכלול החובות האתיות של מגשרים, מספק הצדקה אתית להתערבויות של מגשר שבמבט ראשון עלולות להיתפס כפוגעות בחובת אי-משוא הפנים ומסרטט את גבולות ההתערבות שניתן להצדיקה. חלק מתרומתו של המאמר היא בכך, שפרספקטיבת האתיקה המקצועית שהוא מאמץ מספקת הצדקה חדשנית למשמעויות מוכרות של אי-משוא פנים בגישור, שלא זכו לביסוס תאורטי הולם עד כה. על בסיס ניתוח זה מוצע ניסוח של סטנדרט אתי של אי-משוא פנים, שעשוי לתרום להבנה טובה יותר של חובותיהם האתיות של מגשרים על פי תקנות הגישור וכללי לשכת המגשרים.