קוֹל בְּמַרְצָה ערווה: סובלנות פטריארכלית והפרדה בין המינים באקדמיה כהטרדה מינית ממוסדת

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה מנגיד בין שתי מגמות הפוכות באקדמיה הישראלית בשנים האחרונות: מצד אחד, שיפור הטיפול בהטרדות מיניות, ומצד אחד, התפשטות של ההפרדה בין המינים, שכוללת כיתות נפרדות לגברים ולנשים, ואיסור על נשים ללמד בכיתות של גברים. במרכז המאמר אני דן בטענה שההפרדה בין המינים באקדמיה היא הטרדה מינית ממוסדת, בהנחיית המדינה ובעידודה. כתוצאה מכך, מיסוד ההפרדה באקדמיה מהווה נסיגה משמעותית ביחס להתקדמות שחלה בטיפול בהטרדות מיניות באקדמיה.כשם שהמלחמה בהטרדות המיניות נתקלה בהתנגדות הליברלית המסתמכת על פגיעה בחיזור וברומנטיקה, כך המאבק בהפרדה בין המינים נתקל בהתנגדות על רקע של טענה לחוסר סובלנות, חוסר התחשבות ופגיעה בזכויות המיעוט. יש לראות את התפשטות ההפרדה בין המינים אל תוך האקדמיה כחלק ממגמה רחבה יותר.בינתיים ה-#metoo של האקדמיה מבושש לבוא. האקלים התרבותי שאיפשר את החשיפות של מעשיהם של אנשים דוגמת הארווי ויינשטיין ואחרים, שהחלו בשלהי 2017 (או את מעשיהם של מרצים שהטרידו או ניצלו מינית תלמידות), עדיין לא מאפשר התפכחות מאשליית ההנגשה וההכלה התרבותית שהלימודים בהפרדה בין המינים נצבעה בה. באקלים זה לא קל לראות כיצד מיסוד ההפרדה בין המינים באקדמיה חותר תחת ההישגים של תנועת #metoo, לרבות תחת ההישגים המסויימים של האוניברסיטאות עצמן במאבק בהטרדות מיניות בקמפוס.