חמישים שנה של משפט ציבורי בבית־המשפט העליון - זכויות אדם

תקציר

במאמרי זה רצוני לדון במאפיינים מרכזיים של פסיקת בית־המשפט העליון הנוגעת לזכויות אדם. הגישה תהיה מוסדית. הדיון הוא בדרך שבה בית־המשפט התייחס, ומתייחס, לזכויות אדם. אני מודע היטב להבדלים בין המשטר המשפטי הפורמלי בישראל לבין המשטר בשטחים, אולם היות שזכויות אדם אינן ניתנות לחלוקה, אעסוק בפסיקתו של בית־המשפט כמכלול אחד, בלי הבחנה בין פסקי־דין הנוגעים לישראל לבין אלה העוסקים בשטחים. בחלק הראשון אדון במסגרת המשפטית שבית־המשפט יצר להגנה על זכויות אדם במדינה שאין לה חוקה פורמלית או מגילת זכויות אדם. החלק השני יוקדש לדיון בגישת הפסיקה כלפי כמה זכויות אזרחיות ופוליטית קלסיות ־ חופש הביטוי, שוויון, הזכות להשתתף בחיים הפוליטיים וחופש הדת. בחלק השלישי אדון בדרך שבה בית־המשפט מטפל בהתנגשות בין זכויות אדם לבין בטחון המדינה. החלק האחרון יוקדש להערות על הקשר בין המהפכה החוקתית ל״מהפכה השקטה״.