הריגת אנס כהגנה עצמית: הלכה והלכה למעשה

תקציר

תקציר בעברית:האם אשה המותקפת על ידי אנס רשאית, בדומה למותקף שחייו נתונים בסכנה, להדוף את התוקף באמצעות הריגתו? שאלה זו חשובה לא רק מבחינת הפרקטיקה המשפטית, אלא היא גם מאתגרת מבחינה עיונית. כרוכות בה שאלות עקרוניות הנוגעות למהות דיני ההגנה העצמית, ובדגש על דרישת הפרופורציה. במאמר זה אבחן את הסוגיה מנקודת המבט של המשפט העברי, תוך השוואתו לשיטות משפט בנות זמננו. העיון במקורות המשפט העברי מעלה כי עמדתו מורכבת יותר מכפי הנראה במבט ראשון, והיא משלבת שני מישורים מקבילים ומשלימים. במישור הדין התאורטי, המשפט העברי דוגל בפרופורציה מלאה בין חומרת מעשה התקיפה לבין מעשה ההגנה העצמית, ולכן הוא מגביל במידה רבה את ההיתר להריגת האנס במקרי הגנה עצמית. ברם, האופן המיוחד שבו מנוסח הדין במשנה, מורה על קיומו של מישור נוסף, מישור הדין המעשי, אשר בפועל יתיר הגנה עצמית קטלנית כמעט בכל מקרה של אונס. הלכה למעשה, דרישת הפרופורציה תתפרש באופן גמיש, לטובת הנאנסת, והאיסור להרוג את האנס כהגנה עצמית יחול במקרים נדירים בלבד, אם בכלל. שניות זו היא רבת משמעות, והיא מאפשרת למשפט לעצב גישה מורכבת, המגשימה בו זמנית כמה מטרות מנוגדות. בכוחה של מורכבות זו, העולה מן המשפט העברי, להעניק נקודת מבט חדשה לדיונים בספרות המשפטית בת זמננו העוסקים בדיני ההגנה העצמית.