האכיפה הפלילית של עבירת ההטעיה הצרכנית

תקציר

במאמר זה נבחנו לראשונה מטרות הענישה בעבירות הצרכניות והצורך בסנקציות פליליות בתחום זה וזאת בנוסף לסעדים האזרחיים והמנהליים. חשוב לציין כי למרות הספרות הענפה בתחום דיני העונשין, אין כל התייחסות לעבירת ההטעיה הצרכנית, שהיא העבירה המרכזית בחוק הגנת הצרכן. בחינת ההוראות העונשיות בחוק הגנת הצרכן מול ההוראות העונשיות בחוקים צרכניים אחרים מלמד, על פערים ניכרים בין החוקים מצד אחד, ועל שיפור והשתכללות ההוראות הפליליות ברוב החוקים הצרכניים משנה 2000 ואילך. שאלה לגביה עדיין יש ספיקות היא האם ניתן להגדיר את העבירות בחוק הגנת הצרכן כעבירות של אחריות קפידה. לדעתי, יש לכך הוכחות בנוסח החוק ובפסיקה וגם מבחינת המטרות של אחריות קפידה ראוי להמשיך במגמה זו. כמובן שעבירות צרכניות בהן הענישה היא חמורה לא יהיה די באחריות קפידה. ישנה יותר פסיקה פלילית צרכנית ממה שמקובל לחשוב. מפסיקה זו ניתן ללמוד על שיקולי הענישה, על המקום המרכזי של הטלת קנסות ולא עונשי מאסר, על הדינים המיוחדים של עבירה בנסיבות מחמירות, תשלום פיצוי לצרכנים וכן התחייבות של עוסקים שלא לעבור עבירה נוספת. מחקר זה מתבסס על בדיקת כל הפסיקה הצרכנית הפלילית (וכולל מקורות שאינם נגישים), מלמד שקיימת אכיפה פלילית מסויימת בהגנת הצרכן, אם כי פחות ממנה שהיה רצוי. מאמר זה הוא הנסיון הראשון להציג משנה ברורה של האכיפה הפלילית בצרכן, נושא שהוזנח בספרות העונשין הישראלית.