השפעת גורם המועדות על מידת העונש

תקציר

מתפקד מבצע העבירה כ"משתתף חוזר" בשונה מן המשתתף החד-פעמי, אשר מבצע עבירה אחת בלבד, נענש עליה פעם אחת במידה המרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירה נוספת. עבור העבריין המועד הענישה הראשונה אינה מרתיעה באופן אפקטיבי, לכן הוא שב ומבצע את העבירה. מבחינתו של העבריין המועד, תוחלת התועלת שבביצוע העבירה הנוספת גדולה מתוחלת הנזק הצפויה מביצועה: W(1-R) > P·R [התועלת הכוללת שבביצוע העבירה – W; הסיכוי להיתפס – R; הנזק הכולל בעקבות תפיסה – P] הטענה הבסיסית הראשונה במחקר זה היא כי אפקט ההרתעה של הענישה כלפי העבריין המועד פועל בהתאם לעקרון התפוקה השולית הפוחתת, כך שאפקטיביות ההרתעה שבענישה זהה בגין כל עבירה נוספת תפחת לפי עקרון זה. כדי שהענישה תשמור על אותה רמת האפקטיביות בכל עבירה נוספת כמו בעבירה הראשונה, עליה להיות חמורה יותר מן הענישה הראשונית בשיעור של פיחות האפקטיביות של הענישה הראשונה. עם זאת, אין די בכך. הענישה הראשונה כשלעצמה לא היוותה גורם מרתיע עבור העבריין, שכן הוא ביצע עבירה נוספת לאחר הענישה הראשונה, על כן נדרשת ענישה חמורה יותר כדי שהענישה בעקבות העבירה הנוספת אכן תהיה אפקטיבית. במאמר מוצג מודל כמותי לחישוב ערך הענישה הנדרשת בכל עבירה נוספת, אשר מושפע משני גורמים מרכזיים. הגורם האחד הוא גורם אובייקטיבי, אשר בא לידי ביטוי בעקרון התפוקה השולית הפוחתת כאמור, ואשר המודל המוצג ישקלל את ערך הפיחות באפקטיביות הענישה לפי עיקרון זה. הגורם השני הוא גורם סובייקטיבי. כל סוג של עונש וכל מידה של עונש נתפשים באופן שונה אצל אנשים שונים, על כן יש צורך בביסוס מכנה משותף אחיד, התואם את ההעדפות הסובייקטיביות של אנשים שונים. בסיס מעין זה עשוי להימצא בנוסחת פון-נוימן – מורגנשטרן, אשר מיושמת תדירות בתורת ההחלטות וביישומים נוספים. נוסחה זו מיועדת "לתרגם" את ההעדפות הסובייקטיביות לכלל סולם העדפות אחיד. המודל המוצג יתייחס גם לבעיות נגזרות הנובעות מן השימוש בכלי הניתוח הכלכלי של המשפט במסגרת דיני העונשין. במסגרת זו יתייחס המודל לגיבוש סולם ענישה אחיד, לדוגמא כיצד ניתן לתמחר עונש מאסר בפועל באמצעות קנס? האם מדובר בתמחור אובייקטיבי, או שלכל אדם תמחור אישי סובייקטיבי? כיצד ניתן מחושבת תוחלת הנזק של עונש מוות (בייחוד בשיטות משפט, בהן עבריין מועד בשלישית יוענש בעונש מוות)? בעיה נוספת היא בעיית הזיהוי של מועדות לצורך השימוש במודל הכמותי. כך למשל, אדם ביצע גניבה ונענש עליה. כעבור זמן הוא מבצע אינוס. האם לצורך ענישתו באינוס יש להתחשב בענישה בגין הגניבה, כך שלצורך האינוס הוא ייחשב כבר כעבריין מועד? או שמא רק אם מדובר באותו סוג של עבירה ייחשב הדבר למועדות? מתודולוגית, המודל הכמותי המוצע נשען על תובנות כלכליות מן הגישה הכלכלית הניאו-קלאסית והוא שואף להסביר את הסדירויות (consistencies) שבתחום הענישה באמצעות ניתוח כלכלי של המשפט, הנשען על תובנות אלה.