האם מדינה ליברלית רשאית לפעול מתון הסתמכות על טיעונים דתיים

תקציר

תקציר בעברית:לפי עמדה הרווחת בקרב הוגים ליברלים, הגבלות על החירות המבוססות על טיעונים דתיים, כלומר שיקולים הנשענים על צו האל, על כתבי הקודש וכדומה אינן לגיטימיות. הגבלות כגון אלה פוגעות לפי הנטען באוטונומיה של אזרחים שאינם דתיים ובכבודם, ואם לא די בכך, הן גורמות לרגשות כואבים של הדרה ומובילות לאי־שקט חברתי. בהקשר של המשפט הישראלי מועלית גם טענה שהגבלות כאלה פוגעות בחופש מדת. תכלית המאמר היא לדחות עמדה זו ולהראות שאין כל פסול בהסתמכות על טיעונים דתיים או בניסיון לקדם תכליות דתיות. נוכח דברים אלה, לא זו בלבד שאין המדינה הליברלית יכולה לשמור על ניטרליות בין אידאולוגיות שונות, אלא שחברי קבוצות דתיות, בדומה לאזרחים אחרים, רשאים לנסות לקדם את האידאולוגיות שלהם. עיקר הסייג לתזה זו הוא שעל הדתיים להתאמץ כדי לגייס גם טיעונים שאינם דתיים לטובת עמדתם. דרישה זו אינה מעלה קושי רב נוכח צביונן הרציונלי של הדתות המערביות ותפיסתו את אופיו המוסרי של האל. המחשבה שהסתמכות על טעמים דתיים מהווה פגיעה בזכות לחופש מדת היא חידוש של המשפט הישראלי, אך לעניות דעתנו, אין חידוש מוצלח. הסתמכות על טעמים דתיים אינה מחייבת, לא בהיגיון ולא בעובדה, פגיעה מטרידה במצפונו של החילוני, שניתן להמשיג אותה לפגיעה בחופש שלו מדת. מסקנת המאמר היא שאף על-פי שכפייה היא תמיד בעיה מנקודת מבט ליברלית, הרי כפייה המבוססת על טיעונים דתיים אינה עושה אותה לבעיה מיוחדת.