האמנם שונה נפקותו של נסיון לבצע 'עבירת-תנאי' מזו של ביצועה המושלם?
מאת S. Z. Feller
תקציר
ב-ת"פ 4220/82 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב את הנאשם, בין השאר, בנסיון לבצע עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. משגזר את דינו של הנאשם בגין נסיון זה, המיר בית משפט השלום במאסר בפועל את המאסר-על-תנאי שהיה תלוי ועומד לגבי אותו נאשם עקב הרשעה קודמת, משום שבין "עבירות-התנאי" בהן הותנה אותו מאסר היתה גם העבירה לפי סעיף 406 האמור. במלים אחרות, בית משפט השלום לא ראה כל מניעה לכלול ב"עבירת-התנאי" גם את הנסיון לבצע, ולא רק את הביצוע המושלם. זאת, על סמך הכלל הבסיסי לפיו, בהעדר הוראה מפורשת סותרת, דין צורות ההתנהגות הענישות, הנגזרות מן הביצוע העיקרי והמושלם של העבירה – והרי הנסיון הוא אחת מהן – כדין ביצועה זה; ולענין נפקותה של "עבירה נוספת" כאמור בסעיף 52(ב) לחוק העונשין, אין כל הוראה מפורשת שקובעת דין מיוחד לנסיון לבצע עבירה מבין "עבירות-התנאי", לעומת דינו של הביצוע המושלם שלה.
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.