פסק דין האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים- תנאי הכליאה של אסירים ועצורים במשפט הישראלי והעברי ומקומו של המשפט העברי במשפט הישראלי

תקציר

תקציר בעברית:בג"ץ 1892/14 העתירה עסקה בתנאי הכליאה של אסירים ועצורים בישראל, ובמוקדה שטח המחיה הנתון לכל אסיר ועצור. במישור המשפט הישראלי נדרשת העתירה, שבבסיסה העובדתי מצב לא טוב – לשון המעטה – בתחום זה, לפרשנות הדין וגם למשפט השוואתי; ותוצאתה הטלת חובה על המדינה להרחבת שטח המחיה לעבר אמות מידה בינלאומיות. בחוות דעתי ראיתי לנכון לעמוד על היחס לאסיר במורשת ישראל, שעניינו צלם אלוקים המוטבע באדם משחר בריאתו, והמחייב לנהוג בכבוד גם כלפי אסירים, אף אם מעשיהם הצדיקו מאסרם. אמנם, מאסר אינו מוכר במשפט העברי הקדום ביסודו כאמצעי ענישה, ושימש בעיקר כאמצעי כפיה או לתקופת ביניים, אך הוא מצוי במקורותינו, החל מן המקרא, וגם בהלכה, שעם השנים הרחיבה את יישומו. הבאתי מקורות (שאמנם ישנם במקרים מסוימים גם אחרים שאינם כמותם), המצביעים במובהק על הצורך לשמור על כבודו של האסיר, כפי שהראה בין השאר המשנה לנשיא השופט פרופ' מנחם אלון המנוח. בהזדמנות זו ביקשתי לתת ביטוי לגישתי ככלל למשפט העברי בשיטת משפטנו (עוד בטרם התיקון מתשע"ח לחוק יסודות המשפט). תיארתי את הגישות השונות בתחום זה, וציינתי כי גישתי קרובה במובן רחב אל זו של השופט אלון אם גם לא זהה לה, ויש להביט אליה בשתי עדשות – בנכס תרבותי-לאומי שאליו אנו מצויים להתחבר בהיות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, וכעושר משפטי גדוש בתובנות, אוצר בלום של משפט. עמדתי על כך שלטעמי למשפט העברי משמעות לאומית ותרבותית, כמורשתו החברתית והערכית של העם היהודי מדורי דורות, והיזקקות לו אינה מראה, כשלעצמה, עמדה בשאלה דתית; המשפט העברי אינו נחלתה הבלעדית של היהדות הדתית אלא של כולנו. תיארתי את המשוכות שלפני שופט או שופטת המבקשים להיזקק למשפט העברי – הרצון, הידע והזמן, אך סברתי כי יש לעודד את המאמץ להביא לידי ביטוי את אוצרות הרוח והמשפט הענקיים של מורשתנו. בג"ץ 4386/16 ביום פרישתי (י"ט סיון תשע"ז-17.6.17) ניתן פסק דין נוסף שנדרש למשפט העברי, ועניינו תנאי מחייתם של שוהים בלתי חוקיים המצויים במתקן "חולות" שהתקיים באותם ימים. בפסק הדין ציינתי, כי החובה לשמור ולהגן על זכויות האדם המוחלש מהוה חלק מן האתוס המקראי, וטבועה ב"צופן הגנטי" של עם ישראל מדורי דורות; היחס לגר התושב יסודו במקרא, ורקעו במצב העם היהודי במצרים, שעבודו, ניצולו והשפלתו; מצוות היחס לגר מופיעה בתורה יותר מכל מצוה אחרת. על כן היחס למבקש המקלט צריך להיות מעוגן אף באתוס של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כאחד מערכיה.