הזכות לפרטיות פיננסית: עולם הולך ונעלם

תקציר

תקציר בעברית:אחד המאפיינים החשובים של המערכת הבנקאית הוא עקרון הסודיות הבנקאית, האוסר על הבנק לגלות לצדדים שלישיים מידע פיננסי הנוגע ללקוחותיו. עם התרחבות הסקטור הפיננסי וכניסתם של גופים נוספים לתחום הפעילות הפיננסית, הולך ומתגבש מושג רחב יותר של "זכות לפרטיות פיננסית", המשקף את חובת הסודיות המוטלת על כלל הגופים הפיננסיים כלפי לקוחותיהם. למרות חשיבותה של הזכות לפרטיות פיננסית, אין מדובר בזכות מוחלטת. בצד האיסור על גילוי המידע התגבשה ההכרה בקיומם של חריגים מסוימים בהם מותר למוסד הפיננסי – ולעיתים הוא אפילו חייב – לגלות לצדדים שלישיים מידע הנוגע ללקוחותיו. החריג העיקרי בהקשר זה הוא קיומה של חובת גילוי מכוח דין. בשנים האחרונות – בישראל כמו במדינות אחרות – הולך ומתרחב החריג האמור, וכתוצאה מכך עוברת הזכות לפרטיות פיננסית תהליך משמעותי של צמצום והפחתה. במאמר זה אבקש לטעון שעל אף חשיבותה הרבה של הזכות לפרטיות פיננסית, אינטרסים אחרים עשויים לעיתים לגבור עליה ולהצדיק את מסירת המידע על אודות הלקוחות. כל עוד האיזון בין הזכות לפרטיות לבין אותם אינטרסים הוא איזון ראוי המושג באמצעות עמידה במבחני פיסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש להעדיף את חובת הגילוי למרות הפגיעה הקשה בפרטיות הפיננסית.