הלכת השיתוף הספציפי: חשיבה מחדש Rethinking the Doctrine of Specific Co-Ownership

תקציר

תקציר בעברית:חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע שנכסים שהיו למי מהצדדים לנישואים ערב הנישואים, וכן נכסים שמי מבני הזוג קיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואים, אינם כלולים במסת הנכסים הכפופה להסדר איזון המשאבים.  זאת בשונה מהדין שקדם לחוק, הדין של הלכת השיתוף.  במסגרת הלכת השיתוף, ניתן היה לקבוע שנכסים אלו כפופים לשיתוף זוגי, בפרט כאשר הנכס בו מדובר הוא דירת המגורים של בני הזוג, במקרים של נישואים ארוכי שנים, שהיו גם נישואים ראשונים של הצדדים, וכאשר לצדדים נולדו ילדים משותפים.  לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון קבעה הפסיקה שלא ניתן להחיל את הלכת השיתוף על זוגות שנישאו לאחר 1974, כלומר הלכת השיתוף לא ממשיכה לחול במקביל לחוק. בד בבד נקבע בפסיקה כי הדין האזרחי הכללי, ובכללו דיני החוזים ודיני הקניין, מוסיף לחול על בני זוג נשואים, ומכוחם יכול כל אחד מבני הזוג להוכיח שנוצר ביניהם "שיתוף ספציפי" בנכס מסויים, ובכלל זה בנכסים שמלכתחילה לא כפופים להסדר איזון המשאבים. הוכחת כוונה לשיתוף ספציפי, כאמור, מקנה זכויות בנכס לבת או בן הזוג של הבעלים הרשום של אותו הנכס. מדובר בכלי משפט נפרד ועצמאי מזה הקבוע בחוק יחסי ממון. לידתה של דוקטרינת השיתוף הספציפי בנוסחו המקורי של חוק יחסי ממון בין בני זוג שלמעשה מנע את הפעלתו של החוק והותיר אותו כאות מתה.  מכאן עולה השאלה, מה המקום הראוי לדוקטרינה לאחר תיקונו של החוק בשנת 2008, באופן שאפשר את יישום הסדר איזון המשאבים הקבוע בו. במאמר זה אני מבקשת להסב את תשומת הלב לפגמיה של הלכת השיתוף הספציפי, שאינה נותנת משקל ראוי לערכים של שוויון, הסתמכות והגנה על צדדים מוחלשים, ויישומה מחריף את חוסר הוודאות בתחום דיני המשפחה, ומסבך הליכים משפטיים. כל עוד לא ניתן היה להפעיל את חוק יחסי ממון, ייתכן שניתן היה להצדיק את הפעלתה של הלכת השיתוף הספציפי בהעדרו של כלי משפטי חלופי. אולם, כיום, לטענתי ספק אם ראוי להמשיך ליישם הלכה זו בשל הפגמים והכשלים הכרוכים בה. לגישתי, ראוי לתקן את חוק יחסי ממון באופן שיאפשר במפורש לבתי המשפט להוסיף ולהכליל במסת הנכסים הכפופה לאיזון המשאבים נכסים שמלכתחילה הוצאו ממנה, וזאת כחלק משיקול הדעת המסור להם בסעיף 8 לחוק באשר לאופן יישום האיזון. עד לתיקון החוק באופן המוצע, ניתן, לטענתי, לפרש את סעיף 8 לחוק בנוסחו כיום באופן שיאפשר לבתי המשפט להכליל את הנכסים הללו במסגרת איזון המשאבים.