מיצוע שבח-המקרקעין ופריסת רווח-ההון

תקציר

תקציר בעברית:ההבחנה הקלסית בין הכנסה שוטפת (רגילה, פירותית) לבין רווח-הון עדיין מצויה, בדרך-‏כלל, בשיטות מיסוי ההכנסה השונות בעולם, למרות הגישה הסוחפת ששינתה את ‏רפורמות-המס בעולם שלפיה יש לשאוף לביטול ההבחנה האמורה. זו האחרונה לא פסחה ‏על ישראל בכל הנוגע לשיעורי המס, אולם עדיין קיימים בישראל הבדלים רבים בין משטר ‏מיסוי ההכנסות השוטפות לבין משטר מיסוי ההכנסות ההוניות. הדיון בכל ההבדלים הללו ‏חורג מרשימה זו. ברצוננו להתמקד במסגרת שלפנינו באחד החשובים שבהם – מיצוע ‏שבח המקרקעין ופריסת רווח—ההון. בחרנו לכנות את ההסדר הסטטוטורי העוסק במס ‏שבח-מקרקעין כ"מיצוע שבח-מקרקעין" (להלן: המיצוע), ואילו את ההסדר הסטטוטורי ‏לגבי רווח-ההון – כ"פריסת רווח-ההון" (להלן: הפריסה), וזאת בכדי להבדיל בין שני ‏הסדרים אלה. אולם יש להדגיש כי המונח "מיצוע" בהקשר שלפנינו אינו זהה במלואו ‏למונח ‏Averaging‏, המופיע בספרות המחקרית הרלבנטית. הסדר הפריסה או המיצוע לא ‏קיים בדרך-כלל באשר להכנסות השוטפות.‏בחרנו לדון בסוגיא זו על רקע פסק-דינו של בית-המשפט העליון בפרשת רוזנבאום. פסק-‏הדין דן באחד ההיבטים של מיצוע שבח המקרקעין. אולם השלכותיו חורגות הרבה מעבר ‏למה שנדון בו. במרכזה של רשימה זו תעמד, ככל הכבוד, ביקורתנו על עמדתו של בית-‏המשפט המאופיינת – לדעתנו בגישה פורמלית, תוך פסיחה מוחלטת על הרקע לקיומו של ‏המיצוע ועל מהותו מבחינה עיונית. ברצוננו לציין כבר בראשית דברנו, כי אנו מסכימים ‏להכרעה הספציפית של בית-המשפט בנסיבותיה של פרשת רוזנבאום, אולם לא מתוך ‏תפישתו הפורמלית, אלא מתוך פרספקטיבה רחבה יותר הבוחנת, כאמור, את הרקע ‏העיוני של הסדר המיצוע והיבטיו השונים. כאשר ביקורתנו על פסק-הדין יוצאת מנקודת ‏המוצא של המחוקק התומכת בהסדרים אלה. בחלקה האחרון של הרשימה נביא את ‏הרהורנו על עצם קיומם של הסדר הפריסה והסדר המיצוע.‏ בחרנו לדון בסוגיא זו על רקע פסק-דינו של בית-המשפט העליון בפרשת רוזנבאום. פסק-‏הדין דן באחד ההיבטים של מיצוע שבח המקרקעין. אולם השלכותיו חורגות הרבה מעבר ‏למה שנדון בו. במרכזה של רשימה זו תעמד, ככל הכבוד, ביקורתנו על עמדתו של בית-‏המשפט המאופיינת – לדעתנו בגישה פורמלית, תוך פסיחה מוחלטת על הרקע לקיומו של ‏המיצוע ועל מהותו מבחינה עיונית. ברצוננו לציין כבר בראשית דברנו, כי אנו מסכימים ‏להכרעה הספציפית של בית-המשפט בנסיבותיה של פרשת רוזנבאום, אולם לא מתוך ‏תפישתו הפורמלית, אלא מתוך פרספקטיבה רחבה יותר הבוחנת, כאמור, את הרקע ‏העיוני של הסדר המיצוע והיבטיו השונים. כאשר ביקורתנו על פסק-הדין יוצאת מנקודת ‏המוצא של המחוקק התומכת בהסדרים אלה. בחלקה האחרון של הרשימה נביא את ‏הרהורנו על עצם קיומם של הסדר הפריסה והסדר המיצוע.‏