מהפכנות ושמרנות בפסיקת בית־הדין הרבני - על אכיפת גירושים בטענת מאיס עלי

תקציר

תקציר בעברית:בשנים האחרונות חלים שינויים דרמטיים בדיני הגירושין ההלכתיים החלים מכח החוק על יהודים בישראל. דומה שהכתיבה האקדמית על דיני הנישואין והגירושין בישראל הדגישה בעיקר את הביקורת – המוצדקת פעמים רבות – על פסיקתם של בתי הדין הרבניים, וכמעט ולא נתנה דעתה על העובדה כי בתחום המרכזי של עילות הגירושין חלה מהפכה של ממש, ובפסיקת בתי הדין אנו מוצאים נטייה ברורה של זניחת עילות הגירושין הקלאסיות, מבוססות האשם המוכח בראיות חזקות, כבסיס בלעדי לחיוב גט והפעלת סנקציות. מדובר במהפכה שמשמעותה ברורה: באופן כללי ובהשוואה למצב בעבר, קל היום יותר, בפרט לנשים, לקבל גט מבן הזוג הסרבן, ובמהירות רבה יותר. המאמר מתרכז בנדבך מרכזי במגמה זו: עלייתה של עילת 'מאיס עלי' בבתי הדין הרבניים בישראל. משמעותה של עילה זו - היכולה לשמש גם גברים המבקשים להתגרש, אולם מטבע הדברים השימוש המעניין יותר בה הוא בידי נשים ובו יעסוק המאמר – היא כי במקרה בו האשה סולדת מבעלה ובית הדין משתכנע בקיומה של סלידה זו, קמה לה זכות לקבל את הגט. המאמר סוקר את ההיסטוריה המורכבת של עילה זו החל מיסודותיה בספרות התלמוד, דרך שקיעתה וצמצומה בימי הביניים וכלה ביחס אליה בבית הדין הרבני עד לדור האחרון, אולם עיקרו של המאמר עוסק בתחייתה המחודשת בשנים האחרונות. העובדה כי בבתי הדין מתרחש שינוי דרמטי ביחס לעילה זו עולה לא רק מסקירת הפסיקה, אלא גם מדברי ביקורת חריפים של דיינים ותיקים המתריעים על כך ששינוי זה מהווה חריגה של ממש מן המדיניות ההלכתית של פסיקת הדורות האחרונים בכלל, ושל בתי הדין הרבניים (עד לשנים האחרונות) בפרט. המאמר מציג שלוש מגמות המרכיבות יחדיו את השינוי בפסיקתם של בתי הדין: 1. חלק מן ההרכבים פוסקים חיוב בגט בעילת 'מאיס עלי', לכאורה בניגוד למסורת השולחן ערוך ומרבית הפוסקים במאות השנים האחרונות. 2. הרכבים אחרים מסתייגים מפסיקת חיוב מפורשת, ולכן נוקטים בצעד השונה סמנטית, אבל כמעט וזהה מבחינה מהותית: פסיקת 'מצווה למתן גט' שהיא לכאורה קלה מפסיקת חיוב, אולם לצדה איום בהטלת סנקציות. יש עניין במהלך זה משום שהוא מביא ברוב המקרים למתן הגט באופן מהיר, אולם בד בבד מהווה תשלום מס שפתיים למסורת ההלכתית המסתייגת מחיוב גט. 3. הגדרתה של עילת 'מאיס עלי' כעילה סובייקטיבית שאינה דורשת הוכחה של ממש לקיום הגורם שהביא לסלידה, ואף אינה מחייבת את קיומה של הימנעות מיחסי אישות. כפי שמראה המאמר, באופן זה הופכת עילה זו לעילת סל המאפשרת גירושין מהירים יחסית במקרים רבים, כולל במקרים בהם המניע לגירושין נעוץ בהתנהגות הבעל שלכשעצמה כלל אינה מוכרת כעילת גירושין בספרות ההלכתית הקלאסית, אך נתפסת כלא ראויה בעולם של ימינו. המאמר עוקב אחר ההתפתחויות ההלכתיות שהביאו לחידושים אלה ומראה שבחלק מן המקרים מדובר במהלך המבוסס על קריאה יצירתית של מקורות מועטים שאינם חד משמעיים. מהלך זה מלמד שלא מדובר אך ורק בהתפתחות טבעית של השיח ההלכתי הפנימי, אלא על ניסיון להכיר במציאות החיצונית ובשינויים החברתיים החלים במוסד המשפחה, ולקיים שיח מפרה עם הנורמות המשפטיות של דיני הגירושין החוץ הלכתיים כפי שהתפתחו בעשרות השנים האחרונות ובפרט האפשרות להתגרש ללא אשם אובייקטיבי.