אסדרת שוק התרופות בישראל

תקציר

תקציר בעברית:המונח "ייבוא מקביל" מתאר את הפרקטיקה של ייבוא מוצרים על ידי גורם שאינו היבואן הרשמי, לשם מכירתם בשוק המקומי. שנים רבות הוטלו בישראל הגבלות חמורות על ייבוא מקביל בתחום שוק התרופות, אך בתחילת שנות האלפיים תיקן משרד הבריאות את פקודת הרוקחות ואִפשר, הלכה למעשה, ייבוא מקביל של תרופות לישראל. ההנחה הרווחת הייתה כי פתיחת שוק התרופות הישראלי לייבוא מקביל תעודד תחרות, תביא לירידה ניכרת במחירי תרופות ולחיסכון בהוצאות מערכת הבריאות. אולם במבחן התוצאה נמצא כי חרף חשיבותו של הייבוא המקביל, לא נעשה בו שימוש בשוק התרופות הישראלי, אלא בארבעה מקרים בלבד בעשרים השנים שבהן התאפשר. מאמר זה בוחן לראשונה את סוגיית האסדרה של מחירי התרופות בישראל, תוך בחינת הייבוא המקביל בישראל והפיקוח על מחירי התרופות בישראל מבחינה תיאורטית, השוואתית ואמפירית. מבחינה תיאורטית נבחנו המאפיינים הייחודיים של שוק התרופות, אופן קביעת מחירי התרופות בישראל והפיקוח עליהן. מבחינה השוואתית נבדקה סוגיית הייבוא המקביל בדין האירופי, בדין האמריקני ובמדינות המתפתחות. המחקר ההשוואתי מצא כי באירופה ובמדינות המתפתחות ייבוא מקביל של תרופות הוא אחת הדרכים המרכזיות והמקובלות להוזלת מחירי תרופות. חרף חשיבותו של הייבוא המקביל ולמרות השינוי הרגולטורי, ממצאי המחקר העלו כי במדינת ישראל כמעט אין ייבוא מקביל של תרופות. עם הסיבות לכך ניתן למנות חסמי ייבוא רגולטוריים חוזיים וחסמים הנובעים מאסימטריה במידע. עם זאת, ממצאי המחקר האמפירי העלו כי מחירן המרבי של מרבית תרופות המרשם ירד בשנים 2007–2020. בהנחה שהמחיר המרבי לצרכן (או לקמעונאי), כשמו כן הוא: מחיר מרבי, ושקופות החולים יכולות לרכוש בפועל את מרבית התרופות במחיר נמוך מזה, אזי ייתכן שפתיחת השוק הישראלי לייבוא מקביל, גם אם לא הביאה לחיסכון ישיר (הנובע מפער המחירים בין התרופה המשווקת על ידי היבואן הרשמי ובין התרופה המשווקת על ידי היבואן המקביל), שיפרה את יכולת המיקוח של השחקנים בשוק התרופות והביאה לחסכון עקיף. לסיכום, מאמר זה מרים תרומה מקורית לספרות הרגולציה, הבריאות והמשפט בישראל, ובכוחו להשפיע על הדיון הציבורי ולהביא ליישום מדיניות יעילה וחברתית בתחום חשוב זה, באופן שישפר את הנגישות לתרופות בישראל.