פרטיות בעיר הדיגיטליתPrivacy in the Digital City

תקציר

תקציר בעברית:הערים בהן אנו חיים משתנות ללא הרף. מאמר זה מתמקד בשימוש הגובר בטכנולוגיות מידע והשפעתן על פרטיות התושבים בעיר בחיי היום יום. רשת של טכנולוגיות גלויות וסמויות נפרשת בעיר. מידע נאסף בכל מקום ובכל זמן, מועבר, מוצלב, מעובד, ומשמש בסיס לפעולה של העיר, של התושבים, ושל תאגידים פרטיים. התוצאה היא "עיר חכמה" או עיר דיגיטלית, מונח שמתנער מדטרמיניזם טכנולוגי. מי יכול לאסוף איזה מידע, כיצד ולאיזו מטרה? כיצד משפיעים השינויים הטכנולוגיים על הממשל העירוני ועל הקשר שבין העיר לתושביה? המאמר טוען שכדי להבין את מצב הפרטיות בעיר הדיגיטלית, יש לפרק את התמונה הגדולה למרכיביה, שהם תהליכי מידע שונים: איסוף המידע, עיבודו והעברתו בין השחקנים שפועלים בזירה העירונית, שהם התושבים, הרשות המקומית, השלטון המרכזי, ותאגידים פרטיים. המאמר מציע בחינה ביקורתית של התהליך המידעי. בחינה כזו מתאימה לניתוח מצב מידעי מורכב, שבו יש מספר שחקנים, וזרימות מידע בכמה אפיקים. הניתוח מעלה שאפיקי הזרימה השונים של המידע בעיר הדיגיטלית כפופים כל אחד למשטר משפטי שונה: דיני נזיקין, דיני הגנת מידע אישי, משפט חוקתי ומשפט מנהלי. זהו מצב שאקרא לו "קיטוע משפטי". כאשר מידע של התושבים שנמסר לשחקן אחד בהקשר אחד ותחת משטר משפטי אחד עובר לשחקן אחר, בהקשר אחר ומשטר משפטי שני, נחשפים הקשיים של הקיטוע המשפטי. המאמר פותח בהערות מושגיות על הטכנולוגיה, העיר, מופעיה השונים של הזכות לפרטיות, והשילוב שבין העיר והפרטיות. בהמשך, המאמר מנתח את האפיקים השונים של זרימת מידע. דוגמה מרכזית לאיסוף המידע של העיר על תושביה תהיה פרויקט דיגיתל, של עירית תל-אביב-יפו. דוגמה מרכזית לאיסוף מידע על ידי גופים פרטיים תהיה היישומון Moovit. מהדברים עולה שההסדרה המיטבית של היבטי הפרטיות בעיר הדיגיטלית צריכה להיות משולבת: משפטית-ארגונית-תכנונית-טכנולוגית. תכנון מערכות עירוניות מחייב לימוד מעמיק ומפורט של היבטים נורמטיביים וחברתיים של הטכנולוגיה, ותכנון זהיר של מערכות המידע.