אחריות בגין מחדל בפיקוח

תקציר

תקציר בעברית:בשנים האחרונות התפתחו דיני התאגידים בישראל באופן משמעותי. פסקי דין רבים שניתנו התוו את המדיניות הראויה וקבעו את סטנדרט ההתנהגות המצופה מנושאי משרה בחברה במגוון רחב של הקשרים. הקשר אחד, מרכזי מאוד, טרם זכה להתייחסות ברורה ומקיפה בפסיקה: אחריות דירקטורים בגין מחדל בפיקוח. נושא רמת הפיקוח המצופה מהדירקטוריון על הנעשה בחברה, כמו גם אמות המידה המשפטיות בהתייחס לטענות בדבר מחדל בפיקוח, נדונו בהרחבה על ידי בתי המשפט של דלאוור. מצבים של מחדל בפיקוח אינם חוסים תחת כלל שיקול הדעת העסקי ועבורם עוצבה בדלוואר דוקטרינת המחדל בפיקוח, שאומצה על ידי מדינות רבות בארצות-הברית. על-פי ההלכה הנוהגת בדלוואר תובע המבקש להטיל על דירקטורים אחריות אישית בגין מחדל בפיקוח נדרש להוכיח באמצעות ראיות מוצקות אחת משתי חלופות: 1) כישלון חרוץ מצד הדירקטוריון בהטמעת מערכות מידע ודיווח; או 2) התעלמות מודעת של הדירקטוריון מקיום סימני אזהרה ("דגלים אדומים") המעידים על כשלים בחברה. יודגש, כי בהתאם להלכה בדלוואר, לשם הטלת אחריות אישית על הדירקטורים, נדרשת הוכחה כי הדירקטורים התנהלו בחוסר תום-לב. בשונה מארצות-הברית, בישראל, כאמור, טרם אומצה משנה משפטית סדורה וכוללת בנוגע לאחריות דירקטורים בגין מחדל בפיקוח. אכן, הפסיקה הישראלית התייחסה למצבים של מחדל בפיקוח בפסקי הדין הבולטים בעניין בוכבינדר, הבנק למסחר, כפר תקוה ומתוק. אולם, פסקי דין אלו עסקו במצבי קיצון בהם מחדלי הדירקטוריון עלו כדי הפקרות מוחלטת שהובילה את החברות שבהן כיהנו הדירקטורים אל עברי פי פחת. על-כן, קשה לזקק מפסקי הדין הקיימים הלכה לגבי מקרים שבהם מידת המחדל בפיקוח מובהקת פחות - ואלו הם המקרים הרווחים בתחום של דיני התאגידים. במאמר עליו אנו שוקדים בימים אלה אנו מבקשים למלא את החלל המשפטי הקיים בדין הישראלי בנוגע לאחריות בגין מחדל לפיקוח. החלק הראשון של המאמר מציע סקירה של המצב המשפטי הקיים ביחס למצבים של מחדל בפיקוח – בישראל ובארצות-הברית. במסגרת זו, נראה כי בהקשר של מחדל בפיקוח מוענקת לדירקטורים בארצות-הברית הגנה כמעט מוחלטת. על-בסיס זה, החלק השני של המאמר יציע מסגרת להטלת אחריות בגין מחדל בפיקוח במסגרת הדין הישראלי. הצעתנו תגדיר את גזרת האחריות המשפטית בגין מחדל בפיקוח ותפרט את השיקולים האמורים, לדעתנו, להנחות את בתי המשפט הישראלים בהכריעם בסוגיה זו.