עיקרון הזהירות המונעת – ניתוח ביקורתי The Precautionary Principle - Critical Analysis

תקציר

תקציר בעברית:עיקרון הזהירות המונעת (The precautionary principle) נועד לשמש ככלי עזר לקבלת החלטות. לפי העיקרון, במקרים בהם עולה חשש מיצירת נזק סביבתי או בריאותי, תנתן עדיפות לבחירה בפעולה למניעת הנזק, ולכן המבקש לנקוט בפעולה אינו נושא בנטל להוכיח שהיא אכן נחוצה.משמעות יישום העיקרון היא שיש לבחור במניעה, גם אם היא אינה מוצדקת מבחינת עלות-תועלת, וגם אם לא הוכח קשר סיבתי בין הפעילות שמבקשים למנוע לבין הנזק ממנו חוששים. העיקרון מוזכר במסמכים בין-לאומיים שונים ואף נעשה בו שימוש בחקיקה בישראל. הניסיון מלמד שהשימוש בעיקרון גורם לנזקים כבדים ולעלויות ציבוריות. בשל עמימותו, העיקרון אינו כלי מדיניות או כלי משפטי חד משמעי. לעיקרון ניתנו משמעויות שונות ולכן לא ברור מתי וכיצד בדיוק יש ליישם אותו. גרסאותיו של עיקרון הזהירות המונעת מנוגדות לניהול סיכונים. נייר עמדה זה מנתח את עיקרון הזהירות המונעת ובוחן את הקשיים שהוא מעורר בהקשר של מדיניות רגולציה.הניתוח של עיקרון הזהירות המונעת חושף שהוא מאפשר קבלת החלטות על סמך אי וודאות, ולא על סמך נתונים וניתוח עלות-תועלת. לכן הוא מאפשר הטלת רגולציה מכבידה גם במקרים שבהם אין בה צורך. התוצאה היא נטל רגולטורי, עיכוב קידמה, פגיעה בפעילויות חיוביות והגברת סיכונים לחברה. המסקנה היא שיש להעדיף קבלת החלטות ציבוריות על סמך ניהול סיכונים ולא להשתמש בעיקרון הזהירות המונעת. ניהול סיכונים היא מתודולוגיה סדורה אשר מסייעת למקבל ההחלטות לעצב מדיניות מייטבית בהינתן המשאבים אשר עומדים לרשותו.