הערך שבשימור תנאי ההדדיות בדוקטרינת השתק פלוגתא

תקציר

תקציר בעברית:המאמר עוסק בניתוח שאלת חיוניותו של תנאי ההדדיות לצד דרישת הצדדיות בדוקטרינת השתק פלוגתא בהליך אזרחי. הרקע לדיון הנוכחי הוא עמדתו של בית־ המשפט העליון בעת האחרונה, הנדמית כמכרסמת בתנאי ההדדיות. בית־המשפט העליון פסק כי בנסיבות מסוימות, בהן זכה בעל־דין בהזדמנות מלאה והוגנת להתדיין, ניתן לחייבו בממצא פסק־הדין, בהתדיינות מאוחרת שבינו לבין מי שלא היה צד (או חליפו של צד) להתדיינות המקורית, וזאת אף־על־פי שלו היה הממצא נפסק לזכותו של אותו בעל־דין, הדי לנוכח אי־התמלאותה של דרישת הצדדיות, לא היה בכוחו לחייב את הזר להתדיינות המקורית. המאמר מבקר גישה זו. הוא מצביע על כך שוויתור חד־צדדי על תנאי ההדדיות, תוך הותרת דרישת הצדדיות, פוגע בעקרון החלוקה ההוגנת של סיכוני־המשגה בהתדיינות בהליך אזרחי. כפועל יוצא נפגע אף האינטרס הממוני הלגיטימי של אותו צד שהושתק, וזאת במצבים של ריבוי התדיינויות, קרי, מצבים בהם הוא ניצב נ גד בעלי־דין אחדים, שאינם חליפים או קרובים קרבה משפטית זה לזה, בכמה התדיינויות נפרדות. פגיעה כזו מוסבת לאותו צד משותף להתדיינויות כל עוד לא צורפו כל המתדיינים במסגרת התדיינות אחת, וזאת אף אם מספר ההתדיינויות מצומצם (די בשתי התדיינויות בלבד), וללא קשר להיותו של אותו צד נתבע או תובע משותף. הפגיעה באינטרס הממוני הלגיטימי אינה מוסרת אף אם קודם להשתקתו מתקיימת בחינה שיפוטית המיועדת להבטיח שניתנה לאותו צד, בהתדיינויות נושאות ההשתק, הזדמנות מלאה והוגנת להתדיין. כלומר, מדובר בהליך שהתנהל בפסים הליכיים תקינים, ושאותו בעל־דין משותף ניהל אותו בנמרצות ובאדיקות מספיקות העומדות ביחס ישר לרצינות של המוטל על הכף גם בהליכים מאוחרים. כפי שמאמר זה מראה, נטישת תנאי ההדדיות ממשיכה לפעול את פעולתה השלילית על־ ידי הקצאה מעוותת, לא־שוויונית, של סיכוני ההתדיינות גם בשיטה המבטיחה שלא יושתק אלא מי שניתנה לו הזדמנות מלאה להתדיין בהליך הקודם.