חופש ביטוי ומחאה בקמפוסים בישראל: בין המשפט החוקתי להסדרה עצמית

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה בוחן את שאלת האסדרה של פעילות ציבורית ופוליטית בקמפוסים של המוסדות האקדמיים בישראל. חשיבותה של שאלה זו מתחדדת נוכח המחלוקות שהתעוררו בעניין זה במוסדות שונים, שחלקן אף הגיעו לבתי המשפט. המאמר מבקש לתת מענה לשאלה זו תוך שהוא בוחן אותה הן מנקודת מבט תאורטית והן מנקודת מבט אמפירית. מבחינה תאורטית המאמר בוחן את גבולות החופש האקדמי, תפקידה של האוניברסיטה בחברה דמוקרטית ותחולתו של המשפט החוקתי במרחבים אוטונומיים כגון מוסדות אקדמיים. במרכז המחלוקת ניצבת שאלת גבולותיה של הזכות של סטודנטים, וחברים אחרים בקהילה האקדמית – סגל אקדמי וסגל מנהלי – להביע את דעותיהם בפומבי, להתאגד לשם מטרה משותפת ולהשתתף בפעילות מחאתית, כל זאת בתוך המרחב הפיזי של הקמפוס. התזה המרכזית של המאמר היא שהשיח הפוליטי בקמפוסים ראוי להגנה מיוחדת וכי הגנה זו נגזרת מעקרון החופש האקדמי ומהתפקיד המיוחד של אוניברסיטאות בחברה דמוקרטית ופלורליסטית. הגנה זו נגזרת גם מהתחולה של המשפט החוקתי על האוניברסיטאות. בהקשר זה נטען עוד כי הדיון בשאלת היקף הזכות לביטוי פוליטי באוניברסיטאות צריך לתת משקל גם להיותן של אוניברסיטאות קהילות אוטונומיות (הן על פי חוק והן במישור הסוציולוגי). המאמר סוקר בהקשר זה גם את המצב המשפטי בשיטות משפט אחרות. במישור האמפירי המאמר כולל ניתוח מעמיק של אופן ההסדרה של הפעילות הציבורית בקמפוסים במרבית המוסדות האקדמיים בישראל. במישור המדיניות המאמר טוען כי ראוי לאמץ הסדר מטא-רגולטורי אשר יקבע, מחד גיסא, קווים כלליים ביחס לאופן האסדרה של פעילות ציבורית בקמפוסים (ובכך ייתן מענה לחלק מהבעיות שקיימות היום בחלק מהמוסדות בישראל), ומאידך גיסא, יותיר בידי המוסדות שיקול דעת לקבוע את פרטי ההסדר באופן שמכיר באוטונומיה של כל מוסד. בפרט נטען כי על המל"ג לאכוף באופן יותר דווקני את הוראות נוהל פעילות ציבורית בקמפוסים, שאומץ על ידי המל"ג ביום 10.6.2014 ואשר קובע מסגרת כללית בדבר הכללים שיקבע כל מוסד (למשל בדבר זכות ערר).