חופש המחשבה והחופש שלא לחשוב - היבטים תיאורטיים של הזכות לחופש והזכות לחינוך

תקציר

תקציר בעברית:בשיח זכויות האדם הרווח, מקובלת הבחנה בין שני מערכי זכויות – זכויות האדם ה"קלאסיות"-ליברליות, בראשן הזכות לחירות, זכויות האדם החברתיות, ביניהן הזכות לחינוך (וכן הזכות לדיור, לבריאות וכדומה). מחקר זכויות האדם הצביע על קיומו של קשר הדוק בין שני מערכי הזכויות הראשונים, ורבים דחו את הגישה הרווחת המעלה על נס רק את הזכויות ה"קלאסיות". במאמר זה, ברצוני להציע המשגה מחודשת של הזכות לחינוך, כזכות נגזרת מהזכות לחירות. המאמר אינו מבקש לערער על אידיאולוגיה פוליטית המבכרת את זכויות האדם ה"קלאסיות", אלא לזהות מחדש את הזכות לחינוך כזכות השייכת מבחינה לוגית לאותה קבוצה מצומצמת של זכויות ליבראליות, ולכל הפחות להראות כי לא ניתן להפריד באופן אנאליטי בין הזכות לחירות ובין הזכות לחינוך. בכך, ברצוני להראות כי אף במסגרת אידיאולוגית ליבראלית הדוחה את חובתה של המדינה לקיום זכויות חברתית (דוגמת תפישת המדינה כ"שומר הלילה"), על הזכות לחינוך לזכות למעמד מיוחד, כזכות אדם "קלאסית". ברמה המעשית, המשגה מחודשת זו הינה בעלת חשיבות רבה, לאור המציאות המשפטית בישראל ובמרבית העולם המערבי, במסגתה זוכות רק הזכויות ה"קלאסיות" להגנה חוקתית. בסוף המאמר, אצביע על מספר כיוונים משפטיים וחברתיים עליהם יכולה ההמשגה המחודשת של הזכות לחינוך להשפיע.