כתובה ואיזון משאבים: "אין כפל מבצעים" בפסיקת בתי הדין הרבניים Ketubbah Payment and Property Distribution: The "No Double Discount" Practice in Israeli Rabbinical Courts

תקציר

תקציר בעברית:המאמר עוסק בתופעה הנעשית רווחת יותר ויותר בפסיקת בתי הדין הרבני בענייני ממון בין בני זוג: קיזוז תשלומים שקיבלה האישה מכוח הדין האזרחי מסכום הכתובה. פרקטיקה זו, המכונה "אין כפל זכויות" (ובלשון ציורית יותר: "אין כפל מבצעים") מניחה כי ההתחייבות שבכתובה היא התחייבות מותנית, ולפיכך ניתן להפחית אותה כשהאישה מקבלת תשלומים יתרים (מנקודת המבט ההלכתית) מכוח החוק. במאמר נבקש לנתח את יסודות פרקטיקת "אין כפל זכויות" ואת התפיסה ההלכתית-משפטית שבבסיסה. נראה את יחסה – וליתר דיוק: אי-התאמתה – לנדרש בסעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ומנגד: נעמוד על ההגיון התכליתי שלה, שעיקרו מתן מענה כלכלי משקם לאישה (בדרך כלל) לאחר הגירושין. על בסיס יסודותיה ההלכתיים-משפטיים של הפרקטיקה ננתח את יישומה בשטח. במסגרת זאת נעמוד על שני היבטים חשובים ומרתקים: האחד, גמישות בהפעלת הדוקטרינה, המאפשרת להתעלם ממנה במצבים של אשם בנישואין – בעיקר כאשר הבעל בגד באשתו, ובית הדין מבקש להטיל עליו חיוב כלכלי מוגבר. בית המשפט העליון, בין השאר בפסיקתה של השופטת (כתוארה אז) מרים נאור ז"ל, שלל את השימוש בשיקולי אשם במסגרת יחסי הממון בין בני זוג, אך כאן בית הדין נוקט כך בצורה מתוחכמת, תוך שימוש במנגנון הכתובה המאפשר זאת. השני, ויכוח פנימי בתוככי בית הדין בשאלת אופי היחסים הכלכליים בין בני זוג, ויכוח המשליך על היקף החלת דוקטרינת אין כפל זכויות. קונקרטית, הדברים התעוררו בדיון בשאלה האם יש לקזז מהכתובה את זכויות הפנסיה של האישה עצמה – יש שטענו שיש לקזז, אולם בית הדין הגדול דחה עמדה זו. הראשונים, לפי הניתוח במאמר, רואים את היחסים בין בני הזוג כמייצגים מבנה כלכלי שבראשו ובמרכזו הבעל, בדומה לנקודת המבט המסורתית הקלסית, כך שגם זכויות הפנסיה של האישה אמורות (תאורטית) ליפול בחלקו. האחרונים תופסים את מערך היחסים הכלכלי בין בני זוג מנקודת מבט שוויונית, המייצגת שותפות כלכלית בין בני הזוג, שותפות המשליכה גם על זכויות הפנסיה של הצדדים. מכלול ההיבטים הנדונים במאמר מוסיף ומאיר את היחסים בין בתי הדין לבתי המשפט בתחום יחסי הממון. באנלוגיה מעקרון הכיבוד ההדדי שבין הערכאות, יחסים אלו משקפים, כפי שנראה, כיבוד וקבלה הדדיים, תוך שמירה על יסודות עיקריים שבכל אחת ממערכות הדינים.