בין אהבה לצדק: משוויון לנשים במשפחה ועד מדינת הרווחה

תקציר

מאמר זה עוסק בכשלים של מדינת הרווחה מנקודת מבט פמיניסטית, ומתמקד בטענה כי המבנה הנוכחי של מדינת הרווחה מבוסס על ההנחה שנשים עוסקות ואף אמורות להמשיך לעסוק בעבודות טיפול ותמיכה בתוך המשפחה – או גרוע מכך: שהעבודות הללו נעשות מעצמן, ובכך נגרם עוול הן לנשים והן לאוכלוסיות מוחלשות הזקוקות לטיפול. כלומר, נקודת המוצא של המאמר היא קיומן של שתי תופעות חברתיות קשות, שזורות זו בזו– האחת היא דיכוי הנשים במסגרת המשפחתית, בעיקר על ידי הטלת עול הטיפול בבני המשפחה הנזקקים לכך על כתפיהן (כאשר דיכוי נשים במסגרת המשפחתית מהווה חלק מדיכוין בכלל החברה); והתופעה השנייה היא הזנחת הדאגה לאוכלוסיות המוחלשות בחברה על ידי צמצום מדינת הרווחה. יודגש, כי אנו דנות הן באפלייתן של נשים במישור הפרטי והציבורי, והן בפגיעה באוכלוסיות המוחלשות הנובעת מצמצום היקפה של מדינת הרווחה ומהותרת נטל האחריות לטיפול באוכלוסיות הללו על כתפי הנשים, כיוון שלטענתנו אלה הינן תופעות הנובעות זו מזו ומאפשרות זו את זו. אנו מוסיפות וטוענות, כי ביסוסן הנורמטיבי של התופעות הללו מצוי בשתי דיכוטומיות מושגיות הקשורות זו בזו: בין אהבה לצדק, ובין הפרטי לציבורי.