עלייתה, נפילתה והצעה לרגנרציה של דוקטרינת דילול המותגים מתוצרת הארץ

תקציר

תקציר בעברית:מה דינם של חיקויים מסחריים של סימני מסחר, שאינם כרוכים בחשש להטעיית ציבור הצרכנים? בית המשפט העליון ניתח סוגיה זו לאורך השנים באמצעות שני הסדרים משפטיים. הראשון הוא דוקטרינת הדילול של סימני מסחר מפורסמים, שאומצה אל הדין הישראלי על ידי בית המשפט לפני כשני עשורים. הסדר שני הוא ההגנה על סימני מסחר מוכרים היטב הרשומים בישראל, שנחקקה כשנה וחצי לאחר אימוץ דוקטרינת הדילול. שני ההסדרים אוסרים את השימוש בסימן מסחר "חזק" ללא רשות, בנסיבות מסוימות, גם כאשר אין חשש לכך שהשימוש יגרום להטעיית הצרכנים. תכלית שני ההסדרים, כפי שעולה מן החקיקה והפסיקה, היא למנוע פגיעה כלכלית בבעליו של סימן המסחר. לרשימה הנוכחית שתי מטרות. האחת, לסקור את פסיקת בית המשפט העליון העוסקת בשני ההסדרים. הסקירה מעלה כי כיום אוחדו שני ההסדרים, וכי תוכנו של ההסדר המאוחד מצומצם מתוכן דוקטרינת הדילול שנקבעה בעבר, בשלושה מישורים: תוכן ההגנה המוענקת לבעל סימן המסחר, היקפה ונטל ההוכחה שעל בעל הסימן להרים כתנאי לקיומה. הפרשנות שלה זכה ההסדר המאוחד נעוצה בתפיסה שתכלית דיני סימני המסחר היא הגנה על הצרכן מפני הטעיה, ולא הגנה על בעל הסימן מפני פגיעה כלכלית. המטרה השנייה של הרשימה היא לבקר את פרשנות ההסדר ולהציע פרשנות שונה. ביסוד ההצעה ניצבת התפיסה שתכלית דין הסימנים המוכרים היטב היא הגנה על בעל סימן המסחר מפני פגיעה כלכלית, ששימוש בסימן המסחר עלול להסב לו.