'מאסר 'עולם חובה', מאסר 'עולם' ומאסר 'עשרים שנה

תקציר

המערער בע"פ 530/90 שבשעת ביצוע עבירתו טרם הגיע לגיל שמונה-עשרה, הואשם והורשע בעבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין. בערכאה הראשונה נחלקו הדעות רק בנושא המידה של תקופת המאסר שיש להשית על הנידון. דעת המיעוט הייתה שדי במאסר עשרים שנה, בעוד שמכוח דעת הרוב הוטל עליו מאסר עולם. בערכאה זו לא נתגלעו חילוקי דעות משפטיים בעצם הקבילות של הטלת מאסר עולם, אף שהנידון היה קטין בשעת ביצוע הרצח. חילוקי הדעות המשפטיים התגלעו רק בבית-המשפט העליון, וזאת, כאמור, בסוגיה של הטלת מאסר עולם על עברין שבשעת העבירה היה עדיין קטין. דעת הרוב, שנומקה על-ידי הנשיא שמגר, היא שמאסר עולם נותר כעונש חלופי קביל, למרות גיל העבריין בעת ביצוע הרצח; בעוד שלפי דעת המיעוט, שהביע השופט ג' בך, מנוע בית-משפט להטיל, בתנאים אלה, מאסר עולם, אפילו כעונש רשות, והעונש המרבי היחיד הקביל הוא מאסר עשרים שנה בלבד; זאת, במקום מאסר עולם כעונש חובה, הצפוי, בהתאם להוראת סעיף 300(א) לחוק העונשין, למבצע שהיה בגיר בשעת עשיית העבירה. אשר לנו, מצטרפים אנו לכל השקולים עליהם הושתתה דעת המיעוט, תוך הוספת נימוקים אחדים מתחום המושגיות הנורמטיבית, שדי בהם כדי לבסס את המסקנה ששופט המיעוט הגיע אליה.