ביקורת שיפוטית, תפיסה לוחמתית והשיח האקדמי

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה מציג את טענותיו העיקריות של דוד קרצמר בספרו, ומתמודד עם כמה סוגיות העולות מטענות אלו. באופן ספציפי דן המאמר בתחולת המשפט המנהלי הישראלי בשטחים הנתונים לתפיסה לוחמתית ובסטנדרט הביקורת אותו מפעיל וראוי שיפעיל בית המשפט הישראלי לעומת הסטנדרט המופעל בשטחה הריבוני של מדינת ישראל. כן דן המאמר בדרכי התמודדותו של בית המשפט הישראלי עם סוגיית התחולה של אמנת ג׳נבה הרביעית ובגישות התורת־משפטיות של שופטיו לשאלות העולות מן הכיבוש. בהקשר זה מתמקד המאמר בגישתו של השופט לנדוי, שהותיר רבות מן השאלות ב״צריך עיון״. לאור גישות אלו בוחן המאמר את תפקידו המוסדי של בית המשפט העליון בבואו לבצע ביקורת שיפוטית. בעוד הציר המארגן את ספרו של קרצמר ממקם את בית המשפט ברצף שבין ריסון יעיל של כוח השלטון ובין הענקת לגיטימציה לפעולותיו, טוען המאמר שקיימים רבדים נוספים בהם פועל בית המשפט. כאן נטען שיש לבחון את תפקידו המחנך של בית המשפט ואת המתח הקיים בין החינוך בדרך התקדים הצופה פני עתיד ובין החינוך באמצעות הקפדה על התשתית הראייתית המלאה להצדקת הפגיעה בזכויות אדם בכל מקרה ומקרה. לבסוף מפתח המאמר את המתח בו מצוי בית משפט במדינה דמוקרטית התופסת שטח על תושביו לתקופה ארוכה. בהקשר זה מציב המאמר את בית המשפט הישראלי כחלק ממארג בינמדינתי רחב יותר, אשר במסגרתו הולך ומהשונים ניצבים זה לצד זה אל מול הרשויות המבצעות במדינות השונות. בשיח זה, שניתן לראות בו ראשיתה של רשות שופטת בינמדינתית, חשובה הביקורת האקדמית על פעילותה של הרשות השופטת, ביקורת כגון זו הגלומה בספרו של קרצמר תפתח שיח חוקתי על-מדינתי, שיח בו בתי המשפט