מכירת עליות וכיבודים ('מכירת מצוות') בבית הכנסת: המנהג, התפתחותו וטעמיו Selling Aliyot (call to the Torah reading) and Honors ('mechirat mitzvot') in the Synagogue: The Custom, Its Evolution and the Rationale Behind It.

תקציר

תקציר בעברית:המאמר דן במנהג למכור עליות וכיבודים אחרים בבית הכנסת, המכוּנה בספרות ההלכה "מכירת מצוות". מדין התלמוד, חלוקת העליות לאחר כהן ולוי נקבעת לפי חשיבות העולים. מנהג מכירת מצוות מתועד לראשונה באשכנז במאות הי"ב והי"ג (ספר חסידים, ר' יצחק אור זרוע, מהר"ם מרוטנבורג). על פי מקורות אלו, המצוות שנקנו היו: גלילה, הוצאת ספר תורה מהארון והכנסתו, הושטת מעיל של ספר התורה לגולל וקניית זכות לספק יין לקידוש ולהבדלה. הן נמכרו למרבה במחיר, חלקן לשנה מראש, ותמורתן יועדה לצדקה. מכירת עליות אינה נזכרת במקורות אלו. ההסברים למנהג זה מצויים בדרך כלל במקורות מאוחרים יותר, אולם סביר מאוד כי חלק מהם אינם ההסברים ההיסטוריים שגרמו ליצירת המנהג אלא הסברים שבדיעבד שניתנו למנהג הקיים. החל מן המאה הי"ד לערך ואילך מתועד באשכנז המנהג לקנות מצוות עבור כל השנה בליל שמחת תורה או בשבת בראשית. בחלק מן המקורות מצוי תיאור מפורט של אופן המכירה, הן בשמחת תורה והן בשאר ימות השנה. המאמר מצביע על מגמה של גידול במספר המצוות שנמכרו באשכנז, ומשער כי היא הייתה עשויה לנבוע מן הרצון להגדיל את סך התרומות. מאמר זה סוקר את מנהג מכירת המצוות והתפתחותו גם בקהילות ישראל מחוץ לאשכנז: בצפון אפריקה, בארץ ישראל, במזרח אירופה ומערבה, בארצות המזרח ובתימן. סקירה זו מלמדת, כי היו מנהגים שונים הן לגבי תדירות המכירה (אחת לשנה, פעם בחודש, בו ביום וכד') והן לגבי השאלה אילו עליות נמכרו ואילו לא. עוד התברר שהיו קהילות שבהן לא מכרו עליות או מצוות בכלל, היו כאלו שביטלו את המכירה והיו שסייגו אותה באופנים שונים. המחקר ניסה להציע הסבר לתופעות אלו. כאשר לא נמכרו מצוות, או חלקן, הן חולקו בדרכים אחרות: (א). לפי חשיבות העולה; (ב). בגורל; (ג). לפי סדר הישיבה; (ד). לפי הגיל; או (ה). בשווה בין כל המתפללים. הכספים ממכירת המצוות שימשו למטרות הבאות: (1) פרנסת עניים; (2) צרכים שונים של הקהילה; (3) אחזקת בית הכנסת. במקומות רבים נהגו שקונה המצווה מעניק אותה לאחר, כגון לתלמיד חכם. בחלק מן הקהילות נהגו שגם נשים קונות מצוות, בעצמן או באמצעות אחר, ומעניקות אותן לבעליהן, לבניהן או לרב. בחלק מן הישיבות במאה העשרים, הן בישראל והן בחו"ל, נהגו למכור מצוות, בעיקר בשמחת תורה, תמורת התחייבות של הקונה ללמוד כמות מסוימת של דפי גמרא או לימוד אחר.