"ידיעה שיפוטית" ו"מן המפורסמות" בבתי המשפט הכלליים ובערכאות בעלות סמכויות ייחודיות: הדוגמה של בתי הדין לעבודה

תקציר

תקציר בעברית:עקרון "הידיעה השיפוטית" הוא חריג בדיני הראיות. שופט רשאי להסתמך על עובדות העונות לדרישות הכרתן כ"ידיעות שיפוטיות" ולהסיק מהן מסקנות מיוזמתו גם כאשר צד לדיון לא הוכיח אותן בדרך המקובלת בדיני הראיות. בלבו של חריג זה נמצאים ערכים סותרים: היעילות המשפטית מצד אחד ועקרונות הצדק הטבעי להעמיד את יסודות פסק הדין לביקורת הצדדים מהצד האחר. כל זאת באופן שלא ייפגע האיזון העדין שביסודו של המשפט. לצורך זה נתגבשו הלכות לענין עובדות אלה שהוכתרו כ"מן המפורסמות שאינן צריכות ראָיה" או "ידיעה שיפוטית" בהיותן חלק מהידע הכללי, שאינו מוגבל לשופטים. עקרון זה יסודו בפסיקה ומטבעה של פסיקה שהיא משתנה באופן שונה ומהיר יותר משינויים בחקיקה. המאמר סוקר את עקרון ה"ידיעה השיפוטית" לאור השינויים שהפסיקה גרמה ואף מציג הגדרה חדשה למושג זה בהתחשב באותם שינויים.הפסיקה הרחיבה את מושג "הידיעה השיפוטית" מעבר לפסיקה של בתי המשפט הרגילים גם לעובדות שאינן נחלת הכלל אך עובדות הידועות למומחים או לנציגי הציבור במערכות שיפוט נוספות בתוקף מומחיותם ונסיונם. המיוחדת בהן היא מערכת בתי הדין לעבודה. במערכת זאת מכהנים בצד השופטים גם נציגי ציבור, שאינם בהכרח משפטנים, המביאים עמם ידע מעשי מתחום יחסי העבודה. המאמר דן גם בשאלה אם ניתן לייחד פרשנות שונה או מעמד שונה למונח "ידיעה שיפוטית" בבתי הדין לעבודה. הרחבה זו גורמת להכרה בידיעות כ"שיפוטיות" במערכת משפטית אחת, אף אם אינן מוכרות כך במערכת משפטית אחרת גם כאשר הדיון הוא באותן סוגיות.במהלך השנים החלו שופטים להשתמש במושגים נוספים בד בבד או נוסף על המונחים המקוריים ולא בכל מקרה ניתן למצוא הבחנה ברורה בין "ידיעה שיפוטית" לבין "ידע משפטי" או "ידע מקצועי", ובין כל אלה לבין ענינים שהם "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה". ריבוי המושגים מביא לתוצאות סותרות, אי הבנות, חוסר אחידות ואפילו להטעיה. תופעה זו בולטת בעיקר, אך לא רק, בבתי דין בהם מכהנים גם שופטים שאינם משפטנים לצד השופטים המקצועיים. בתי הדין לעבודה הם אחת מהדוגמאות העיקריות לבתי דין כאלה.המאמר מבהיר את הסוגיה, מגדירה, מאתר ומנתח את הבעיות שעלו במהלך השנים ומציע דרך להסדרתן.English Abstract:“Judicial Notice” is an exceptional doctrine of the law of evidence. It empowers the court to accept notorious facts that are generally accepted as matters of common knowledge without the need to be proven. Litigants are relieved of the duty to prove them as it would be both wasteful and pointless to require evidence. Two contradicting principles are in the core of that practice: a) legal efficiency, and b) principles of natural justice to expose legal decisions to review and criticism. In order to balance these principles, the notion of certain kind of facts as “Judicial Notice” has been developed.Supreme Court rulings have expanded the meaning of “Judicial Notice” also to facts which are not of common knowledge, but of the knowledge of experts and public appointees sitting on the bench with judges in other legal instances of which the most unique are the Labour Tribunals. That expansion has brought about recognition of facts as “Judicial Notice” in one kind of judiciary while not always in others even when they deal with the same Materia.Throughout the years judges in Israel have made use of parallel or additional terms and do not always differ between “Judicial Notice” and “Judicial Knowledge”. The use of the various terms has led to contradicting results, misunderstandings, and even to misleading. This phenomenon is noticed mainly in tribunals which include public appointees. Labour Tribunals are the main example.In this article we try to clarify the issue, to locate and analyse the problems raised throughout the years and propose a way for their regulation, with special linkage to labour courts, as well as drafting a new definition of “Judicial Notice” which takes into consideration the development approved by the judiciary. הפסיקה הרחיבה את מושג "הידיעה השיפוטית" מעבר לפסיקה של בתי המשפט הרגילים גם לעובדות שאינן נחלת הכלל אך עובדות הידועות למומחים או לנציגי הציבור במערכות שיפוט נוספות בתוקף מומחיותם ונסיונם. המיוחדת בהן היא מערכת בתי הדין לעבודה. במערכת זאת מכהנים בצד השופטים גם נציגי ציבור, שאינם בהכרח משפטנים, המביאים עמם ידע מעשי מתחום יחסי העבודה. המאמר דן גם בשאלה אם ניתן לייחד פרשנות שונה או מעמד שונה למונח "ידיעה שיפוטית" בבתי הדין לעבודה. הרחבה זו גורמת להכרה בידיעות כ"שיפוטיות" במערכת משפטית אחת, אף אם אינן מוכרות כך במערכת משפטית אחרת גם כאשר הדיון הוא באותן סוגיות.במהלך השנים החלו שופטים להשתמש במושגים נוספים בד בבד או נוסף על המונחים המקוריים ולא בכל מקרה ניתן למצוא הבחנה ברורה בין "ידיעה שיפוטית" לבין "ידע משפטי" או "ידע מקצועי", ובין כל אלה לבין ענינים שהם "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה". ריבוי המושגים מביא לתוצאות סותרות, אי הבנות, חוסר אחידות ואפילו להטעיה. תופעה זו בולטת בעיקר, אך לא רק, בבתי דין בהם מכהנים גם שופטים שאינם משפטנים לצד השופטים המקצועיים. בתי הדין לעבודה הם אחת מהדוגמאות העיקריות לבתי דין כאלה.המאמר מבהיר את הסוגיה, מגדירה, מאתר ומנתח את הבעיות שעלו במהלך השנים ומציע דרך להסדרתן.English Abstract:“Judicial Notice” is an exceptional doctrine of the law of evidence. It empowers the court to accept notorious facts that are generally accepted as matters of common knowledge without the need to be proven. Litigants are relieved of the duty to prove them as it would be both wasteful and pointless to require evidence. Two contradicting principles are in the core of that practice: a) legal efficiency, and b) principles of natural justice to expose legal decisions to review and criticism. In order to balance these principles, the notion of certain kind of facts as “Judicial Notice” has been developed.Supreme Court rulings have expanded the meaning of “Judicial Notice” also to facts which are not of common knowledge, but of the knowledge of experts and public appointees sitting on the bench with judges in other legal instances of which the most unique are the Labour Tribunals. That expansion has brought about recognition of facts as “Judicial Notice” in one kind of judiciary while not always in others even when they deal with the same Materia.Throughout the years judges in Israel have made use of parallel or additional terms and do not always differ between “Judicial Notice” and “Judicial Knowledge”. The use of the various terms has led to contradicting results, misunderstandings, and even to misleading. This phenomenon is noticed mainly in tribunals which include public appointees. Labour Tribunals are the main example.In this article we try to clarify the issue, to locate and analyse the problems raised throughout the years and propose a way for their regulation, with special linkage to labour courts, as well as drafting a new definition of “Judicial Notice” which takes into consideration the development approved by the judiciary. במהלך השנים החלו שופטים להשתמש במושגים נוספים בד בבד או נוסף על המונחים המקוריים ולא בכל מקרה ניתן למצוא הבחנה ברורה בין "ידיעה שיפוטית" לבין "ידע משפטי" או "ידע מקצועי", ובין כל אלה לבין ענינים שהם "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה". ריבוי המושגים מביא לתוצאות סותרות, אי הבנות, חוסר אחידות ואפילו להטעיה. תופעה זו בולטת בעיקר, אך לא רק, בבתי דין בהם מכהנים גם שופטים שאינם משפטנים לצד השופטים המקצועיים. בתי הדין לעבודה הם אחת מהדוגמאות העיקריות לבתי דין כאלה.המאמר מבהיר את הסוגיה, מגדירה, מאתר ומנתח את הבעיות שעלו במהלך השנים ומציע דרך להסדרתן.English Abstract:“Judicial Notice” is an exceptional doctrine of the law of evidence. It empowers the court to accept notorious facts that are generally accepted as matters of common knowledge without the need to be proven. Litigants are relieved of the duty to prove them as it would be both wasteful and pointless to require evidence. Two contradicting principles are in the core of that practice: a) legal efficiency, and b) principles of natural justice to expose legal decisions to review and criticism. In order to balance these principles, the notion of certain kind of facts as “Judicial Notice” has been developed.Supreme Court rulings have expanded the meaning of “Judicial Notice” also to facts which are not of common knowledge, but of the knowledge of experts and public appointees sitting on the bench with judges in other legal instances of which the most unique are the Labour Tribunals. That expansion has brought about recognition of facts as “Judicial Notice” in one kind of judiciary while not always in others even when they deal with the same Materia.Throughout the years judges in Israel have made use of parallel or additional terms and do not always differ between “Judicial Notice” and “Judicial Knowledge”. The use of the various terms has led to contradicting results, misunderstandings, and even to misleading. This phenomenon is noticed mainly in tribunals which include public appointees. Labour Tribunals are the main example.In this article we try to clarify the issue, to locate and analyse the problems raised throughout the years and propose a way for their regulation, with special linkage to labour courts, as well as drafting a new definition of “Judicial Notice” which takes into consideration the development approved by the judiciary. המאמר מבהיר את הסוגיה, מגדירה, מאתר ומנתח את הבעיות שעלו במהלך השנים ומציע דרך להסדרתן.