המשפט הבין-לאומי והליך החקיקה בישראל

תקציר

תקציר בעברית:מעמדו של המשפט הבין-לאומי הפומבי בדין הפנימי נקבע בבית המשפט העליון בסדרה של פסקי דין זמן קצר לאחר קום המדינה. ההלכות המרכזיות העוסקות ביחס שבין המשפט הבין-לאומי הפומבי לדין הפנימי בישראל קובעות כי אמנות בין-לאומיות אינן חלק מהדין הפנימי בישראל אלא אם אומצו לדין הפנימי בחקיקה, ואילו מנהגים בין-לאומיים הם חלק מהדין הפנימי גם אם לא נקלטו במפורש. עם זאת חוק מדינתי הסותר מנהג גובר על המנהג. נוסף על זה, חזקת ההתאמה הפרשנית שהחיל בית המשפט הן על אמנות והן על מנהגים, קובעת כי יש לפרש את הדין הישראלי, כשניתן לעשות כן, פירוש העולה בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי. על פני הדברים נראה כי המשפט הבין-לאומי אינו מגביל כלל את החקיקה בישראל, ולכאורה אין מקום לדיון במעמדו במסגרת כרך זה. מאמר זה טוען כי קביעה זו אינה מדויקת. ראשית, בית המשפט טרם הכריע בסוגיית היחס שבין המשפט הבין-לאומי למשפט החוקתי בישראל ובייחוד בשאלה אם יש להחיל את חזקת ההתאמה הפרשנית על חוקי היסוד. אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, ישתלב המשפט הבין-לאומי בהליך הביקורת השיפוטית על חקיקה. מודעות לסתירה בין דבר חקיקה מוצע לבין המשפט הבין-לאומי תהיה אפוא מרכיב בבחינת חוקתיותו של חוק מוצע. נוסף על זה, תחת חזקת ההתאמה הפרשנית למשפט הבין-לאומי יש גם כיום מעמד בפרשנות החקיקה, ולכן הוא משפיע על תוכנה. היעדר מידע על כללי המשפט הבין-לאומי בנושא שבו עוסקת החקיקה עלול להקשות על חברי הכנסת להבין את משמעות החקיקה ולהעריך את האופן שבו תפורש על ידי בתי המשפט. כך, למשל, היעדר מודעות לכך שהמשפט הבין-לאומי עוסק גם הוא בתחום אשר בו עוסקת הצעת חוק עלול להביא לניסוח עמום של החוק אשר ישמש צינור ליבוא כללים של המשפט הבין-לאומי, ובסופו של דבר לפרשנות השונה מזו שאליה כיוונו חברי הכנסת. לחלופין, חברי הכנסת עלולים לסבור, בטעות, כי הם חקיקתם עולה בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי, בעוד שבמציאות היא מנוגדת לו. לאור סוגיות אלו מאמר זה טוען כי יש לבחון את סוגיית התאמתה של חקיקה מוצעת למשפט הבין-לאומי בחינה מוסדרת בהליך החקיקה.