בית המשפט העליון והמיעוט הערבי-פלסטיני: תמונה (ותחזית) לא בשחור-לבן

תקציר

תקציר בעברית:אני מבקש לומר דברים אחדים על תפקודו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות כלפיהמיעוט הערבי־פלסטיני. אנסה להציג מה בית המשפט עשה ועושה, בעיקר בחמשת השנים האחרונות, ומה הוא נמנע מלעשות; ואשמיע את הערכתי באשר לתפקוד זה. שלושה הם מטיעוני העיקריים. ראשית, בית המשפט העליון ממלא תפקיד חשוב מאוד כסָמן וכשומר של ״קווים אדומים״ דמוקרטיים במתכונת היחסים שמקיימת המדינה עם המיעוט. הוא מהווה בכך גורם מרכזי במניעת הידרדרות במעמדו הסוציו פוליטי של המיעוט, במיוחד בשנים שחלפו למן קריסתו האלימה של תהליך אוסלו. שנית, לבית המשפט תפקיד חשוב נוסף, מוכרפחות, של מי שמעמיד — במודע או שלא במודע — ״חזון מגשר״ בפני החברה הישראלית;מעין דרך שלישית, הניצבת בין הסטטוס־קוו הקיים, הדחוי עמוקות על ידי המיעוט, ובין״המדינה הדו־לאומית״ האהודה על המיעוט אך הדחויה לחלוטין על ידי קהילת הרוב. חזון מגשר זה עשוי להתגלות כנחוץ למניעת שיברון אלים פנימי בתוך החברה הישראלית, ומכל מקום, הוא נתיב לשינוי ממשי לטובה הן במצבו של המיעוט והן במצבה של החברההישראלית — אם זו אך תאמץ אותו. שלישית, בית המשפט ראוי עם זאת לביקורת. לעתיםלא נדירות, ובאופן שאינני מוצא לו הסבר, הוא נמנע מלעשות דברים שמצויים בלבהלגיטימיות המשפטית (והם גם לא צפויים לגרור מחיר חברתי־פוליטי כבד). בניסוח אחר׃ בית המשפט אינו טורח די בקידומו המעשי של אותו חזון מגשר שהוא עצמו מסמן. שילוב דברים זה הופך את תפקודו של בית המשפט כלפי המיעוט לחידתי במידה רבה, אפנה עתה לפירוט הטיעונים הנזכרים ולביסוסם. ציר מרכזי בניתוח הוא אומדן ״מרחבהתמרון״ הפתוח לבית המשפט בעת נתונה, ובחינת אורח תפקודו בגדר אותו מרחב. מרחבתמרון הוא מונח שבשיח המשפטי שימש עד עתה בעיקר את בית המשפט עצמו, כשביקר את הרשויות האחרות. כאן אעשה בו שימוש בכיוון המנוגד — כבסיס להערכה ביקורתיתשל המעש והיעדר המעש של בית המשפט העליון בהקשרו של המיעוט הערבי. ״מרחבהתמרון״ שאליו אתייחס שונה מהיבט נוסף׃ הוא אינו מסתפק בשאלה מה המרחב שהמשפטמותיר לרשות הנבחנת (וכאן, בית המשפט), אלא במרחב שמשתניו מורכבים יותר — כאלההכוללים גם את גבולות העצמה החברתית־פוליטית של הרשות הנבחנת. נקודה זו תובהרמיד.