׳לא רואים עליך׳ - מלכוד העמימות של זהות מזרחית בפסיקת הפליה במועדונים

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה בוחן כיצד משתקפת זהות מזרחית מהפסיקה על הפליה במועדוני ריקודים. מאז חקיקתו של חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס״א-2000, נקרא המשפט הישראלי לדמיין את המתרחש בכניסה למועדוני ריקודים ולעצב את הדוקטרינה המשפטית לליבון תביעות הפליה בזירה זו. החוק חל על מגוון רחב של שירותים ומוצרים, אך תלונות של בליינים מזרחים שלא הורשו להיכנס למועדון היו הקטליזטור לחקיקתו ותופסים נתח נכבד מההתדיינויות לפי חוק זה. טענת הפליה על רקע ארץ מוצא היא עילת ההפליה השכיחה ביותר בתביעות נגד מועדונים. ניתוח אמפירי וטקסטואלי של מאות פסקי הדין שניתנו ב-15 השנים הראשונות לחוק, לצד מתודולוגיות נוספות כמו תצפיות בכניסה למועדונים וראיונות עם סלקטוריות וסלקטורים, מגלה שהשתרש נוהג בפסיקה, לפיו השופטים מסתמכים על מראה עיניהם כדי להכריע עד כמה התובעים נראים מזרחים והאם ראוי לקבל או לדחות את טענת ההגנה של המועדון לפיה לא מוצאם של התובעים גרם לסירוב להכניסם למועדון. פסקי הדין מוסרים דיווח ביחס למאפיינים במראהו של התובע, כמו צבע שערו וגון עורו, המעידים, לכאורה, על מוצאו. בנוסף, ככל שהתובע נתפס כיותר ״נורמטיבי״ באורחותיו, בהשכלתו או בעיסוקו, כך פוחת הסיכוי שלו לשכנע שמוצאו המזרחי השפיע על היחס שקיבל. מבלי משים, אם כן, בתי המשפט מספקים דין וחשבון המבוסס על ידע שהוא לכאורה מובן מאליו בדבר מאפייני המזרחיות, תוך ניסיון שווא להשיג ודאות ביחס למזרחיות, שהיא קטגוריה זהותית לא יציבה, שאיננה נכנעת בקלות לניסיונות סיווג. וכך, באופן פרדוקסלי, פסקי הדין העוסקים בחוק שתכליתו למנוע הפליה מקבעים תפיסות סטריאוטיפיות החותרות תחת תכלית זו. המאמר מציע היפוך במבנה הראייתי בתיקי הפליה במועדונים – שלב שממילא אין בו צורך ממשי כיוון שככלל, מועדונים מסננים מבקרים בשל תפיסות רוויות סטיגמה בדבר שייכותם הקבוצתית. היפוך נטלי הראיה כך שהמועדון יצטרך להדגים מהו הבסיס לדחיית התובע, אם לא מוצאו, או לחלופין הליכה בדרך צנועה יותר, של שימוש רחב יותר בחזקות הקיימות בחוק להיפוך נטל הראיה, יחסכו את הצורך באיבחון משטיח ומשפיל של מוצא מזרחי ויקדמו את השגת תכלית החוק.