תפסת מרובה לא תפסת: על העצמה באמצעות דיני הנזיקין

תקציר

תקציר בעברית:בשנים האחרונות נדרשו בתי משפט בישראל כמה וכמה פעמים לתביעות נזיקין של מסורבות גט כנגד בני-זוגן. בקשות למחיקתן על הסף של תביעות כגון דא בתואנה של העדר-עילה נדחו בזו אחר זו. בשלהי שנת 2004 אף נתקבלה – לראשונה בישראל – תביעה של מסורבת גט כנגד בן-זוגה. התובעת זכתה בפיצוי בסך 325,000 ש"ח בגין נזק לא-ממוני שנגרם לה במשך תשעה עשר וחצי חודשי סרבנות, ולסכום זה הצטרף תשלום עונשי בסך 100,000 ש"ח. מיד לאחר שניתן פסק הדין מסרה באת-כוח התובעת לעיתונאים כי "הפסיקה... מעניקה לנשים קלף מיקוח חשוב במשא ומתן על גירושים... חשוב שבעלים ידעו מעכשיו שהם ישלמו על כל יום שהם מסרבים למלא פסק דין שמחייב אותם לתת גט". תביעת הנזיקין נחזית אפוא, לכאורה, כמכשיר להעצמתן של מסורבות גט: מכשיר רב-עוצמה שמסורבת הגט רשאית לעשות בו שימוש כראות עיניה לשם הפעלת לחץ על בן-זוגה הסורר. אנו סבורים, לעומת זאת, כי שימוש בלתי מרוסן בדיני הנזיקין עלול, בחשבון סופי, להסב נזק לעניינן של מסורבות גט, וכי משום כך יש לבכר מודל נזיקי מחושב ומבוקר המבטיח להן העצמה ממשית לטווח הארוך.בפרק א נדון בשורשיה של בעיית מסורבות הגט ונציג כמה מסלולי פתרון המצויים מחוץ לדיני הנזיקין, חלקם נגזרים מן הסטטוס-קוו ואחרים תלויי-רפורמה. נראה, כי המסלולים הללו אינם אפקטיביים או אינם מעשיים. מסקנת-ביניים זו תחייב חיפוש אחר פתרון חלופי. בפרק ב נפתח מודל תיאורטי כללי של העצמה באמצעות דיני הנזיקין. תחילה נראה, כי תביעת הנזיקין עשויה לשמש מכשיר אפקטיבי להעצמת קורבנות של דיכוי, השפלה והתעללות. לאחר מכן נבחין בין העצמה ארעית לבין העצמה ארוכת טווח, ונטען כי העצמה ארעית אינה העצמה של ממש, אלא אחיזת-עיניים. אדרבה: כאשר מסך העשן מתפוגג מסתבר לעתים כי חברות הקבוצה המוחלשת מצויות במצב גרוע משהיו בו לפני המהלך שנועד להעצימן, בעוד שההישג המפוקפק מקדם, הלכה למעשה, אינטרסים פוליטיים של גורמים אחרים. בפרק ג ניישם את המודל התיאורטי הכללי על מקרה המבחן. נראה כי שימוש משולל רסן בכוחם של דיני הנזיקין כנגד סרבני גט עשוי אמנם להעצים את מסורבות הגט בטווח הקצר, אך עלול להיות self-defeating בטווח הארוך, ונסביר כיצד המודל שהוצע על ידנו מבטיח העצמה אופטימלית. בפרק א נדון בשורשיה של בעיית מסורבות הגט ונציג כמה מסלולי פתרון המצויים מחוץ לדיני הנזיקין, חלקם נגזרים מן הסטטוס-קוו ואחרים תלויי-רפורמה. נראה, כי המסלולים הללו אינם אפקטיביים או אינם מעשיים. מסקנת-ביניים זו תחייב חיפוש אחר פתרון חלופי. בפרק ב נפתח מודל תיאורטי כללי של העצמה באמצעות דיני הנזיקין. תחילה נראה, כי תביעת הנזיקין עשויה לשמש מכשיר אפקטיבי להעצמת קורבנות של דיכוי, השפלה והתעללות. לאחר מכן נבחין בין העצמה ארעית לבין העצמה ארוכת טווח, ונטען כי העצמה ארעית אינה העצמה של ממש, אלא אחיזת-עיניים. אדרבה: כאשר מסך העשן מתפוגג מסתבר לעתים כי חברות הקבוצה המוחלשת מצויות במצב גרוע משהיו בו לפני המהלך שנועד להעצימן, בעוד שההישג המפוקפק מקדם, הלכה למעשה, אינטרסים פוליטיים של גורמים אחרים. בפרק ג ניישם את המודל התיאורטי הכללי על מקרה המבחן. נראה כי שימוש משולל רסן בכוחם של דיני הנזיקין כנגד סרבני גט עשוי אמנם להעצים את מסורבות הגט בטווח הקצר, אך עלול להיות self-defeating בטווח הארוך, ונסביר כיצד המודל שהוצע על ידנו מבטיח העצמה אופטימלית.