גבולות השוויון – הרהורים בשולי ספרה של רות הלפרין-קדרי

תקציר

הביקורת דנה בספרה של רות הלפרין־קדרי Women in Israel - A State of Their Own. בספרה מחלקת הלפרין־קדרי את התפתחות מעמד האישה בישראל לשלוש תקופות. היא טוענת כי חלה התפתחות בתפיסת השוויון במשפט הישראלי מתפיסה המאפיינת את התקופה הראשונה, שהחלה בעת הקמת המדינה, המקבילה לתפיסה הפמיניסטית־ליברלית, עד התפיסה המאפיינת את התקופה השלישית שהחלה בשנות התשעים וממשיכה עד היום, המקבילה לפמיניזם התרבותי והרדיקלי. מתוך התפתחות זו, המודגמת באמצעות חקיקת הכנסת, למדה הלפרין־קדרי על מחויבותה של העילית בישראל כיום לתפיסה פמיניסטית מתקדמת וגורסת כי המכשולים ליישומה בפועל של החקיקה המתקדמת ולשיפור מעמד האישה הם המשך קיומה של חקיקה דתית והפער בין החקיקה המתקדמת למציאות החברתית. הביקורת טוענת כי אף שחלה התקדמות בתפיסת השוויון במשפט הישראלי, בעיקר הודות למאמציהם של פמיניסטיות (ופמיניסטים), מכשול אידאולוגי רב עצמה, שנותר בעינו ואף התגבר, הנו מחויבותו של המשפט הישראלי לעקרונות ליברליים אשר אינם עולים בקנה אחד עם הצעדים הדרושים לשם שיפור מעמד האישה. עקרונות ליברליים אלה הם׃ ההפרדה בין הפרטי לציבורי; שימת דגש על חירויות שליליות כגון חופש הביטוי, חופש דת וחופש ההתארגנות; והרחבת התחום הפרטי, החף מחובות השוויון, כך שיכלול נוסף על תחום הבית והמשפחה גם את תחום הקהילה והשירותים הציבוריים המסופקים לה, כדי להבטיח דו־קיום עם קהילות לא ליברליות במדינה הליברלית. הטיעון מומחש באמצעות דיון בשתי סוגיות שהונחו לפני בית המשפט העליון, האחת, העתירה נגד שידורי ערוץ פלייבוי בערוצי הלווין והכבלים, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, והשנייה, שתי עתירות הנוגעות להפרדת נשים וגברים באוטובוסים ובקורסי הכשרה מקצועית המיועדים בעיקרם לחרדים, שבהן נמנע בית המשפט מלדון. מסקנת הביקורת הנה כי העקרונות הליברלים האמורים, העומדים בבסיס החלטותיו של בית המשפט, ייאלצו לעבור שינוי מרחיק לכת כדי שיתרחש שיפור של ממש במעמד האישה בישראל.