הרמב"ם, חוק התורה ושאלת המוסר הטבעי

תקציר

תקציר בעברית:מטרת מאמר זה היא להציע הבנה חדשה של שאלת המוסר הטבעי בהגותו של רבי משה בן מימון. בתחילת המאמר ישנה סקירה של המחקר בתחום. הביקורת המרכזית על המחקרים הקיימים היא שהם חד ממדים – כל אחד מהם מנסה להציג תפיסה מסוימת של הרמב"ם בעד או נגד המוסר הטבעי מבלי להתייחס בכובד ראש למקורות הסותרים את הגישה של המאמר. לאחר מכן מובאים המקורות העיקריות התומכות בכך שהרמב"ם התנגד למוסר טבעי (ההבחנה בין מפורסמות למושכלות, שיטתו בטעמי המצוות הקשורות להיסטוריה...) והמקורות התומכים בכך שהרמב"ם החזיק בשיטה של מסור טבעי (בעיקר פרק ב: לט במורה נבוכים שלא עסקו בו בדיונים המחקרים על המוסר הטבעי). בסוף המאמר מובא פתרון מקורי המכליל את שני סוגי המקורות יחד: הרמב"ם תמך בגבולות גזרה מאוד רחבים של מוסר טבעי (לא ללכת שולל אחרי התאוות) ובתוך גבולות אלו הכיר בכך שישנם חוקים רבים מאוד אפשריים שאין ביניהם הבדל ביחסם למוסר הטבעי. למרות זאת הוא חשב שיש עדיפות לחוקי התורה לא מפני התאמתם למוסר הטבעי אלא בגלל שהם מתאימים ביותר להיסטוריה האנושית המשותפת, לדעת הרמב"ם, לכלל בני האדם.