יהודים בספק: צמצום והרחבת סמכות בית-הדין הרבני לדון במי שהוטל ספק ביהדותו Jewish status in doubt: Expanding and limiting the authority of the Rabbinical Court to conduct legal proceedings when there is doubt in the Jewish status of the parties involved

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה יעסוק בשתי מגמות משפטיות שמתייחסות לתופעה של "ספק יהודים", האחת מצמצמת את סמכויותיו של בית-הדין הרבני במישורים מסוימים והשנייה מרחיבה אותן. היבטים של מגמות אלו סוקרו בעבר באופן נקודתי, בעיקר סביב פסיקות בג"ץ שניתנו לאורך השנים, אך טרם נערכה בחינה כוללת של הסוגיה, שמצביעה על התפתחותן של שתי מגמות שונות ועל יחסי הגומלין ביניהן. מאמר זה יעמיד את המגמות זו מול זו, באופן שמאפשר לקבל תמונה רחבה וכוללת של התפתחות הדיון המשפטי בעניין סמכות בית הדין הרבני לדון בעניינם של מי שהוטל ספק ביהדותם ושל ההשלכות הנגזרות מכך. המגמה הראשונה היא צמצום סמכויות בתי-הדין הרבניים לדון בעניינם של מי שאינם יהודים על פי כללי ההלכה הרבנית או של מי שחל ספק ביהדותם. מגמה זו באה לידי ביטוי בפסקי דין של בג"ץ החל משנות ה-60. המגמה השנייה היא הרחבת סמכויות בתי-הדין הרבניים לברר ולחקור ספקות ביהדות ולעשות שימוש במידע אודות ספקות ביהדותם של בעלי דין. מגמה זו התרחבה החל מגל העלייה בשנות ה-90. ביקורת משפטית וציבורית נכתבה על היבטים שונים של המגמות הללו, הן על הסרבול שעלול להיגרם לבעלי הדין עקב המניעה משפטית לדון בעניינם והן על פגיעה בזכויותיהם של בעלי הדין עקב הבירור שנערך לגביהם. מאמר זה ינתח את שתי המגמות ויצביע על חוסר קוהרנטיות שנוצר במפגש בין המגמה המצמצמת והמרחיבה, תוך בחינת האופן בו פסיקות בג"ץ המגבילות את סמכות בתי הדין העניקו לבתי הדין הרבניים עילה להרחבת הבירורים והחקירות אחר ספקות ביהדות ולהצדקתם. לבסוף, יעסוק המאמר בהגדרה הרחבה של "ספק יהודים" וימחיש כיצד ניתן לערוך במסגרתה מספר הבחנות בין סוגים שונים של ספקות, אשר לכל אחד מהם נפקויות משפטיות וחברתיות שונות. הבחנה נורמטיבית בין סוגים שונים של ספקות תוכל לסייע ביצירת קווים מנחים למדיניות משפטית רצויה בכל הנוגע להגדרת סמכות בתי-הדין הרבניים לדון (או לא לדון) בכל עניין ועניין.This article deals with two legal trends relating to the phenomenon of Jewish status in doubt: that is to say, those whose status as Jews has been questioned according to rabbinical law (Halakha). One trend limits the authority of the rabbinic court in certain areas while the other expands it in other areas. The first legal trend follows the Supreme Court rulings, starting in the 1960s, which limit the authority of the Rabbinical Courts to hear the case of non-Jews or of those whose Jewish status is in doubt. The second legal trend, which has developed since the wave of immigration to Israel from the FSU in the 1990s, has expanded the Rabbinical Courts’ authority to certify Jewish status, investigate doubts, and collect information about the Jewish identity of the parties in court. This article will analyze these two trends and highlight inconsistencies between them. It will examine the way in which the Supreme Court rulings limiting the authority of the Rabbinical Courts provide a legal basis and justification to expand their enquiries and investigations into doubts about the status of those whose Jewish identity might be in doubt. The article will address the issue of what could be a broad definition of "Jewish status in doubt" and will illustrate how several distinctions can be drawn between different types of doubt, each of which has legal and social implications. A normative distinction between different types of doubt can help create guidelines for a more desirable legal policy regarding the authority of the Rabbinical Courts when these questions arise.