שיקול דעת שיפוטי הלכתי בדיני ממונות: 'מנהג גרוע' כמקרה מבחן

תקציר

תקציר בעברית:המאמר בוחן את שיקול הדעת השיפוטי ההלכתי שמפעילים דיינים בימינו לצורך הכרעה בשתי שאלות מרכזיות – האם לאמץ חוק או פסיקה אזרחיים מסוימים או לא, והאם להעניק תוקף הלכתי למנהגי ממון המנוגדים לחוק ולפסיקה האזרחיים – ונוטל כמקרה מבחן את הדרכים שבהן משתמשים הדיינים בעיקרון של "מנהג גרוע" למטרה זו. ההכרעה בשאלות אלו הושפעה, בין היתר, מייחסם של הדיינים בכלל, ובמדינת ישראל בפרט, לדין האזרחי. בתלמוד נקבע כי מנהגי ממון תקפים גם אם הם מנוגדים להלכה ממונית. העיקרון שאין תוקף ל"מנהג גרוע" נקבע לראשונה בדברי רבנו תם, וכך פסקו כמעט כל הפוסקים. "מנהג גרוע" משמש דיינים כ"מנגנון סינון" הלכתי – לצד "מנגנוני סינון" הלכתיים נוספים – כדי להכריע האם להעניק תוקף לחוקים ולמנהגי ממון מסוימים מכוח "מנהג המדינה", או לקבוע שהם "מנהגים גרועים" שאין להם תוקף. דייני זמננו מעניקים למונח "מנהג גרוע", במפורש או במשתמע, שתי הגדרות: האחת, מנהג המנוגד לצדק, למוסר, ליושר או להיגיון. והשנייה, מנהג המנוגד להלכה ממונית מפורשת. המונח "מנהג גרוע" אינו נזכר הרבה בפסיקה הממונית בימינו. לטענת המחבר, סיבה מרכזית לכך היא שפעמים רבות, במקום להתבסס על "מנהג גרוע" מתבססים הדיינים על "מנגנוני סינון" הלכתיים אחרים לאותן מטרות: "סינון" חוקים ומנהגים משיקולי צדק או משום שהם מנוגדים לדין ממוני מפורש. במסגרת הכרעתם בתוקף ההלכתי של חוקים מכוח היותם "מנהג", השימוש בעיקרון ולפיו ל"מנהג גרוע" אין תוקף, אִפשר לשני דיינים לאמץ חוק אחד ולדחות את חברו, גם כאשר שניהם היו באותו תחום משפטי. כך אירע בדיני תכנון ובנייה ובדיני עבודה. דיינים חרדים נחלקו בסוגיה, האם לנוהג באזורים חרדיים להרחיב דירה בניגוד לחוק יש תוקף הלכתי מכוח "מנהג", או שמדובר ב"מנהג גרוע" שאין לו תוקף. בנוגע למנהג של מוסדות חינוך חרדיים המקפח זכויות סוציאליות של גננות בניגוד לחוק, פסק אחד הדיינים בתחילה, כי מדובר ב"מנהג גרוע", אולם מאוחר יותר שינה דעתו וקבע שזה אינו "מנהג גרוע", כי הוא נועד לשמירה על איתנות מוסדות תורניים, שהיא תכלית ראויה, ולכן הוא תקף.