מעמדו העצמאי של הקטין בדיני המשפחה - תהליכים, מגמות ודרכים לאיזון מחודש

תקציר

המאמר בוחן את זכות מעמדו העצמאי של הקטין בדיני המשפחה, על נסיבות התפתחותה בעשרות השנים האחרונות, על הבעיות שהיא מעוררת ועל מגמותיה העתידיות. זכות זו נועדה להתמודד עם החשש שמא הורים הנמצאים בהליכי גירושין יקפחו את אינטרס ילדיהם. המאמר טוען כי בפסיקה הישראלית התפתח חשש זה לכדי חזקה משפטית של ממש, "חזקת הזנחת אינטרס הקטין". חזקה זו מנוגדת לנקודת המוצא הקבועה בחוק הישראלי, שלפיה ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. המאמר מנסה לאפיין את התהליך הפסיקתי אשר רומם את מעמדו של הקטין, ובתוך כך טוען כי הפסיקה עברה בתנועת מטוטלת מדרישות של פרוצדורה לדרישות של מהות ובחזרה. מגמה נוספת היא החלת זכויות הנובעות ממעמדו העצמאי של הקטין אף על סוגיות שבעבר לא היו נתונת לתחולתו של עקרון זה. המאמר מצביע על שני תהליכים אשר הביאו למעמדה הנוכחי של הזכות: הראשון, התפתחות תפיסות וערכים מודרניים, המעניקים משקל לזכויותיו של הקטין. השני, ירידת האמון של הערכאה האזרחית בערכאה הדתית. המאמר מוצא בחוסנה של זכות זו בעייתיות מרובה: פגיעה בביטחון החוזי ובסופיות הדיון; בזבוז זמן שיפוטי; החרפת המתח בין הערכאה האזרחית לערכאה הדתית; המשך מלחמתם העקובה של בני הזוג באיצטלת הדאגה לקטין. המאמר מציע מספר דרכי התמודדות ובכללן: חיוב הערכאה המשפטית שדנה בעניינו של קטין להתחשב בטובתו, ומתן משקל מחייב לתפקידה זה; קביעת קוים מנחים וברורים בחקיקה להגדרת טובת הילד כדי למנוע פתיחת הליך בעתיד; הגבלת ההורים מלנהל משא ומתן בעניינו של ילד; מינוי ייצוג עצמאי לקטין. בדרכים אלו יש כדי לבסס נוסחת איזון ראויה יותר בין הערכים הפועלים בזירה ולהקהות את הנזקים הנגרמים כתוצאה מהעמקת זכות מעמדו העצמאי של הקטין בשיטת המשפט הישראלית.