"אין לראות בנתבע בעל מכה": נשים נפגעות אלימות עומדות למשפט בפני בתי הדין הרבניים Beater":-"The Defendant is not a Wife-Beater": The Trials of Women Victims of Domestic Violence in Israeli Rabbinic Courts

תקציר

תקציר בעברית:באמצעות קריאה נרטיבית ביקורתית בכ - 50 פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל (מהשנים 2015-2022) שעוסקים בהבניית עילת הגירושין של אלימות פיזית מצד בן הזוג, במסגרת תביעות שבהן עותרת האישה לגירושין, מראה המאמר כיצד אישה נפגעת אלימות עלולה לעבור טרנספורמציה מתובעת לנאשמת, וכיצד התמות והערכים בהם מחזיקים הדיינים עלולים להוביל לעתים למסרים שפוגעים באנושיותן של נשים נפגעות אלימות במשפחה. המאמר מצביע על הקושי הראייתי של נפגעות אלה בהוכחת תביעתן, בין השאר לאור מערכת של הנחות יסוד וציפיות מגדריות שנחשפות כאן לראשונה. כתמונת ראי משלימה למחקרים במשפט העברי המצביעים, באמצעות ניתוח פוזיטיבי, על כך שמגמת בתי הדין הרבניים בשנים האחרונות היא לקבל מסכת עובדתית של אלימות במשפחה כעילת גירושין, מציע הניתוח הנרטיבי, המתבסס על חקר המשפט העברי מפרספקטיבה פמיניסטית ביקורתית, להבחין בין העמדה הגלויה של בתי הדין בפסקי הדין (למשל: אמירות ששוללות אלימות מבחינה מוסרית) לבין הנרטיב שחבוי בין השורות. כך למשל - בין התמות והמסרים התרבותיים שמשוקעים בכתיבה של הדיינים עולה כי התנהלות אלימה תפורש לעיתים כטריוויאלית למערכת יחסים נורמטיבית, וכי הציפיות מהנפגעת הן לא פעם לדבוק במערכת הזוגית האלימה והיא אף נתבעת לקחת חלק בשיקום הפוגע. בכך ממשיך השיח של הדיינים להבנות ולקבע את המגדר הנשי באופנים מהותניים, בעייתיים. בנוסף לכך, בוחן המאמר את ההיבט האפיסטמולוגי של גיבוש העילה בהתאם להמשגה של "אי צדק אפיסטמי". נשים נפגעות אלימות במשפחה סובלות מאי צדק, במובן זה שהדיינים משווים בנפשם דמות אישה נפגעת אלימות באופן שלא תואם את המציאות כפי שעולה ממחקרים במדעי החברה, ומכאן שההיבט הראייתי מתערער. לצד זאת, נשים בבתי הדין נפגעות מ"אי צדק עדותי" שכן תפיסת האמינות כלפיהן לוקה בחסר לא רק לנוכח דיני העדות ההלכתיים, אלא גם על רקע מיתוס "תלונות השווא" שמועצם בשנים האחרונות, ללא כל בסיס אמפירי.