״סקס שקרים ווידאוטייפ״: על הגנת הפרטיות בהליכים המתנהלים בבתי הדין הרבניים | "Sex Lies and Video-Tape" - The Defense of Privacy in Procedures held in the Rabbinical Courts

תקציר

תביעות גירושין של יהודים ותביעותיהם למזונות, המצויות בסמכותם של בתי הדין הרבניים, מתבססות, בין היתר, על מידת הנאמנות של בני הזוג זה לזה ובמיוחד על מידת נאמנותה של האישה לבעלה. הוכחת תביעות אלה מצריכה, כביכול, הבאת ראיות שאיסופן כרוך בפלישה לרשות היחיד, ופגיעה אפשרית בפרטיות בעלי הדין. חוק הגנת הפרטיות, כחלק מן ההגנה שהוא מספק לפרטיות, מבקש לצמצם את תופעת איסוף הראיות הכרוך בפגיעה בצנעת הפרט, וקובע לשם כך הוראת פסילה, המופנית אל בית המשפט ומורה לו למנוע שימוש בראיות שהושגו אגב פגיעה בלתי חוקית בפרטיות. ואולם בתי הדין הרבניים אינם רואים עצמם כפופים לחוק הגנת הפרטיות ולהוראת הפסילה הקבועה בו. נכונות בתי הדין לקבל את הראיות האמורות מעודדת את בעלי הדין לפעול להשגת ראיות הכרוכות בפגיעה, לעתים קשה, בצנעת הפרט, ולהשתמש באמצעי בילוש פולשניים, שתוצאתם תיעוד מעשיה האינטימיים של האישה בחדרי חדרים.<br>ברשימה אבקש להתמודד עם התופעה האמורה, לברר אם הפגיעה בפרטיות, המתקיימת בחסות בתי הדין, הכרחית לביסוס תביעות הגירושין והמזונות ואם אינה סותרת את הדין הקיים. לשם כך יידונו תחילה ייחודם של ההליכים המתנהלים לפני בתי הדין והקושי המיוחד שהם מעוררים בעניין הזכות לפרטיות. כרקע לבחינת ההגנה הראויה לפרטיות במסגרת ההליכים המתנהלים בפני בית הדין ייבחן, בשלב שני, מעמדה של הזכות לפרטיות במשפט הישראלי, ייסקרו הוראותיו של חוק הגנת הפרטיות ותיבדק תחולתן בנסיבות. לצורך בחינת תחולתו של כלל הפסילה בהקשר הנדון כאן אבדוק אם הליכי איסוף הראיות, המאפיינים חלק מן ההליכים המתנהלים בפני בתי הדין, עולים כדי פגיעה בפרטיות כפי שהוגדרה בחוק ואם אינם חוסים באחת ההגנות הקבועות בו. לאחר שיתברר כי חלק מן המעשים מהווים הפרה של הוראות החוק אפנה לבירור שאלת כפיפות בתי הדין לחוק הגנת הפרטיות ולהוראת הפסילה הקבועה בו. מקור הספק בלשון החוק, שכן החוק בקובעו בסעיף 32 כי "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה", מתייחס ל"בית משפט" ואינו מזכיר את בית הדין. חלקיה האחרונים של הרשימה ידונו בבחינת דרכים חלופיות לאכיפת ההגנה על הפרטיות בבתי הדין. על פי העמדה שתוצע כאן מעמדה של הזכות לפרטיות מטיל על בתי הדין חובה לכבדה ולהפעיל, מכוח חובה זו, הוראת פסילה הדומה להוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. עמדה זו, כפי שאנסה להראות, מתחייבת על פי מספר חלופות, אשר חלקן מבוססות על התפתחויות חוקתיות שהתרחשו בדין הישראלי בעשור האחרון.<br><br>Divorce suits of Jewish couples and their suits for alimony, that are under the jurisdiction of the Rabbinical courts, are based, inter alia, on the spouse’s loyalty. It is becoming apparent that the above-mentioned suits raise the need to provide evidence, which, in turn, entail gaining access and intruding into the litigants' premises. The Privacy Defense Act specifies mechanisms to regulate and to reduce the intensity of the harm to the right to privacy. In addition to the civil and criminal sanctions it imposes on those unlawfully harming others’ privacy, the act discourages the collection of evidence which harm one's privacy, by stipulating that such evidence will be viewed by the courts as inadmissible (hereafter: the exclusionary rule). Nevertheless, the Rabbinical courts cling to the position that they are not compelled to follow the Privacy Defense Act, and their willingness to accept such proofs encourages the litigants to search for evidence that frequently involve severe injury to privacy. <br>This article tries to deal with the aforementioned phenomena, and aims to examine whether the infringement of the right to privacy, that gains the Rabbinical courts' approval, is an indispensable tool to establish the suits of divorce and alimony, and whether the Rabbinical courts' attitude contradicts the current Civil Law. The paper explores the issue of the Rabbinical courts' subordination to the Privacy Defense Act, including the exclusionary rule specified therein. The doubt derives from the Act’s phrasing that specifies the exclusionary rule with respect to evidence provided to courts, while Rabbinical courts are not mentioned. The final parts of the paper explore several alternative interpretations of the above mentioned provision. The attitude suggested by the paper is that the status of the right to privacy does impose on the Rabbinical courts the duty to honor and exercise an exclusionary rule. This view, which this paper attempts to establish, is the imperative outcome in accordance with a few alternate reasons, part of which are based on the constitutional developments which the Israeli Law has undergone in the last decade.