משפט המדינה כמשפט המלך: הלכה ציונית, תאוריה משפטית ומחשבה מדינית

תקציר

תקציר בעברית:ההכרה ההלכתית בדין המדינה נעשית, על פי רוב, באמצעות הכלל "דינא דמלכותא דינא". השופט רובינשטיין מסתייג מדרך זו. הוא אמנם קובע ש"אין דופי הלכתי חלילה בשיטה זו". עם זאת, מבחינה ערכית, עדיף לבסס את הלגיטימיות ההלכתית של חוק המדינה על "כלל נעלה ממנו", הלא הוא "משפט המלך". במאמר זה נעיין בהצעתו של השופט רובינשטיין. נדון בשאלה הכללית האם ניתן, הלכתית, לבסס את דין המדינה על משפט המלך. באופן ממוקד יותר, נתחקה אחר עמדתה של ההלכה הציונית בשאלה זו, ונבחן כיצד מתייחסים פוסקי הלכה ציוניים למשפט המדינה. האמנם מוכנים פוסקים אלו להכיר במשפט המדינה כ"משפט מלך"? מתווה הדיון יהיה כדלקמן: בפרק הראשון נעיין בהצדקות השונות שניתנו ל"משפט המלך". בפרק השני נבחן כיצד הצדקות אלה משליכות על היקפי האוטונומיה והסמכות של משפט המלך. את הדגמים השונים של משפט המלך שיתקבלו בפרק השני, נעמיד במבחן השוואתי, בשני הקשרים: בפרק השלישי נבחן את הדגמים בהקשרם של כללי ברירת הדין המוצגים בתאוריה של המשפט הבין-לאומי הפרטי. בפרק הרביעי נשתמש במחשבה המדינית הימי-ביניימית על דת ומדינה, כרקע לדגמים של משפט המלך. אחר כל הדברים האלה, נדון בפרק החמישי בשאלת היתכנותו ההלכתית של משפט חילוני בעיניהם של פוסקים ציוניים.