לקראת היסטוריה משולבת של ביזה - Objects as Witnesses: An Entangled History of Plunder

תקציר

תקציר: המאמר עוסק בביזת הרכוש הפלסטיני במהלך מלחמת 1948 משתי זוויות – משפטית והיסטורית. שני ספרים שפורסמו לאחרונה, ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות של אדם רז לוחמים במשפט – השיפוט הצבאי בישראל במלחמת העצמאות של ענת שטרן, מצביעים על הצורך לחזור לסיפור הביזה של חפצי היומיום, ולבחון את השלכותיו ארוכות הטווח על החברה והמשפט בישראל. המחקר המשפטי עד כה התמקד במקרקעין ובנכסי דלא-ניידי, ותרומתם החשובה של ספרים אלה היא בהשבת הרכוש הנייד למרכז הדיון. עם זאת, לטענתנו, הם מספרים לנו היסטוריה "במעמד צד אחד" – לתופעה אשר יש בה שני צדדים – בוזז ונבזז. מסגרת דיון זו אמנם חושפת ומבקרת פרקטיקות שונות של ביזה – אך חסרה כמעט לחלוטין את הקולות והפעולות של הנבזזים הפלסטינים. <br>סדר היום המחקרי שמאמר זה מתווה מבקש להחזיר את בעלי הרכוש הפלסטינים להיסטוריה של הביזה וליצור היסטוריה משולבת – בה שזורים זה בזה החפצים, הבוזזים והנבזזים; המשפט וההיסטוריה; החוק והפרקטיקה. אנחנו מנתחות מכתבי תלונה של אזרחים פלסטינים השמורים בארכיון משרד המיעוטים כצוהר להבנת תפיסות צדק מנקודת המבט של הצד המובס, ולהחזרת הקולות והאג'נסי ל"נפקדים-הנוכחים" משכבות חברתיות שונות, אשר תלונותיהם לא הגיעו לבתי המשפט בישראל. מכתבים אלה חושפים מציאות קשה ומייאשת של אנשים שכל רכושם וכל עולמם נגזל מהם, והם מנסים לפתוח סדק צר בדלתות הבירוקרטיה והמשפט אשר נסגרות בפניהם. העמדת החפצים המטריאליים במרכז הדיון ההיסטורי-משפטי מאפשרת לנו לספר את המעבר בין המנדט למדינה דרך החפצים שנותרו במקומם, אדישים לחילופי משטרים ולחילופי הידיים. הניסיון ללכת בעקבות החפצים ולדובב אותם מאפשר לנו לחשוב על תפקיד החפצים עצמם כעדות היסטורית. קריאה זו גם מזמנת פתח לתיקון מאוחר, דרך סיפור ההיסטוריה של המלחמה והשלכותיה כהיסטוריה משותפת לפלסטינים וישראלים כאחד. זוהי היסטוריה משפטית ביקורתית אשר מסרבת להשליך את האחריות על הבוזזים הפרטיים אלא מנסה להבין את חלקם של החוק ופקידי המשפט בתהליך הנישול, ועל מגמות ארוכות טווח של צמיחת חוסר אמון של אזרחים ערבים ברשויות החוק והמשפט בישראל.<br><br>Abstract: The article examines the plunder of Palestinian property during the 1948 war from legal and historical perspectives. Two recent books, Adam Raz's The Plunder of Arab Property in the War of Independence and Anat Stern’s Warriors and Law: Military Justice in Israel during the War of Independence, point to the need to revisit the plunder of everyday objects and examine its long-term effects on Israeli law and society. Legal research has focused so far on land and real estate, and the main contribution of these books is their attention to movable property. However, we argue, they tell us a history "based on one side" – for a two-sided phenomenon, which includes both the looter and the looted. This article's draws a research agenda that seeks to return the Palestinian property owners to the history of plunder and create an entangled history that intertwines objects, looters, and the looting victims; law and history; law and practice. We analyze Palestinian citizens’ complaint letters kept in the Ministry of Minorities archives as a lens to understanding perceptions of justice from the perspective of the defeated and to restore the voices and agency to the " present-absentee" from different social strata, whose complaints did not reach the Israeli courts. These letters reveal the strenuous reality of people who have had their possessions and their entire world taken from them and are trying to open a narrow crack in the rigid doors of the bureaucracy and the law that remain closed. Placing the material objects at the center of the historical-legal discussion allows us to narrate the transition between the mandate and the state through the objects that remained in their place, indifferent to the changing regimes and the change of hands. Such a continuous story makes it possible to examine how social relations, political power relations, and legal arrangements were restructured. Our attempt to follow the objects allows us to think about the role of the objects themselves as witnesses of sorts. This reading is part of a corrective effort to tell the history of the war and its consequences as a shared history for both Palestinians and Israelis. This critical legal history refuses to limit the responsibility to the private looters but tries to understand the part of the law and the judicial officials in dispossession and the long-term processes of distrust of Arab citizens in the legal and judicial authorities in Israel.