טיפולי פוריות ואיסור השחתת זרע: שלוש שיטות בפסיקה המודרנית Fertility Treatments and the Prohibition of "Wasted Seed" - Three Methods in Modern Halakhic Rulings

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה מבקש להדגים כיצד העמימות המושגית הכרוכה באיסור "הוצאת זרע לבטלה"/ "השחתת זרע" מיתרגמת במאה ה-20 לתשובות הלכתיות המייצגות תפיסות עולם שונות בנוגע למיניות ולפריון. טיפולי פוריות חידדו אצל הפוסקים את הצורך להגדיר את מהותו של איסור השחתת זרע ודרך תשובותיהם לגבי הוצאת זרע לצורך טיפולי פוריות אנו למדים בעקיפין על תפיסתם את האיסור. המאמר מציע מספר אפשרויות להבנת מהותו של איסור זה ובוחן לאורן כמה מודלים המצויים בפסיקה: אלו הסבורים שנקודת המוצא של האיסור מכוונת להימנעות שיטתית מפריון יתירו ללא היסוס הוצאת זרע, ואפילו בפרקטיקה כמו אוננות, בעוד הסבורים שיש באיסור גם זיקה למיניות יתקשו להתיר הוצאת זרע לצורך בדיקתו באמצעות אוננות, שהיא הדרך הפשוטה ביותר והעדיפה מבחינה רפואית, משום שהפרקטיקה עצמה, ולא העובדה שהזרע נשחת, נתפסת כאסורה. ברם, אין להסיק מכך שרק איסור השחתת זרע הוא העומד בין טכנולוגיות הפריון החדשות לבין הפוסקים. יש המתנגדים להן באופן עקרוני ותולים את התנגדותם רק כתירוץ באיסור השחתת זרע. המאמר מציע להסביר את עמדות הפוסקים בהתאם לאופן בו הם מבינים את ההשלכות התיאולוגיות והמעשיות של טכנולוגיות ההפריה המודרניות, המאפשרות יצירת בני אדם באופן כמעט מלאכותי ואשר מנתקות את הזיקה בין מין לפריון.